ת"א 15103-03-17 פור דר בע"מ נ' נדיסון

בהמשך להחלטתי בדיון מיום 30.10.2017 אליו לא התייצבה הנתבעת, ומשלא קיימה הנתבעת החלטתי ולא נימקה סיבת אי התייצבותה (או הגישה כל הודעה אחרת), ובשים לב לבקשת התובעת למתן פסק דין, ראיתי להיעתר לבקשת התובעת ולהורות על פירוק השיתוף במקרקעין.

כידוע הוראות סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מורות כי כל שותף במקרקעין משותפים זכאי, בכל עת, לדרוש את פירוק השיתוף.

יובהר כי אין בטענת הנתבעת בכתב הגנתה כי לתובעת חלק קטן במקרקעין בלבד כדי לשנות, ואין בכך למנוע מהתובעת לבקש מבית המשפט להורות על פירוק השיתוף. יפים לענין זה הדברים שנקבעו ברע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' שאול ויסמן (25.7.2010) (להלן: "עניין ויסמן"):

"יש להבחין בהקשר זה בין מהלך השותפות, לבין הליך פירוק השיתוף. "לעת חיי השותפות", כך נפסק, "ישלוט העיקרון הדימוקרטי של שלטון הרוב באשר לניהולם של הנכסים המשותפים והשימוש בהם... כך לעת חיי השותפות במקרקעין; לא כן בפירוק שותפות: כאן לא תשרור דימוקרטיה, והמיעוט יכול וזכאי לכפות את דעתו על הרוב" (פרשת רידלביץ, בעמ' 633). המדובר בשלבים שונים במהותם, הנשלטים על-ידי משטרים שונים ומשרתים תכליות שונות, וככלל אין להקיש ממשטר אחד למשנהו." (סעיף 15 לפסק הדין; ההדגשה שלי –נ.ע.).

התפיסה היא שקיומם של יחסי שותפות, מקום בו השותפים מסוכסכים אינו רצוי, שכן יכולתו של בית המשפט לכפות שיתוף פעולה היא מוגבלת. כך גם נתפס פירוק השיתוף כמעודד ניצול יעיל יותר של המקרקעין [ראו עניין ויסמן הנזכר לעיל].

פירוק שיתוף ככלל יעשה על ידי חלוקה בעין של הנכס, אך מקום בו סבור בית המשפט כי חלוקה בעין עשויה לגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, רשאי בית המשפט להורות על פירוק שיתוף גם בדרך של מכירה [עניין ויסמן, פסקה 10 וההפניות שם].