ת"א 15041-05-14 חמו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 11.3.71, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 16.7.13, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע התלונן רבות על מחושים בצוואר ובעמוד השדרה עוד טרם התאונה לאורך השנים. בסמיכות לאחר התאונה התלונן על כאבים בצוואר ובעמוד השדרה הגבי, ובהמשך גם על כאבים בעמוד השדרה המותני. בדיקתו של התובע היתה תקינה ולא נמצאה כל מגבלה תפקודית. בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה עקב התאונה. המומחה קבע תקופת אי כושר של חודש ימים לאחר התאונה שתקופה סבירה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בתאונה קלה שלא הותירה כל נכות ; התובע סבל עוד טרם התאונה מבעיות בצוואר ובעמוד השדרה הגבי ; התובע טוען כי היה בתקופת אי-כושר לפרק זמן של 76 ימים ולא של חודש ימים כפי שקבע המומחה ; התובע הגיש פירוט הפגיעה בשכרו בחודשים שלאחר התאונה ; הנתבעת טענה כי התובע לא צירף את כל תלושי השכר עליהם נסמך בעריכת הפירוט האמור ; הנתבעת טענה כי התובע קיבל דמי פגיעה בגין התאונה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 16,751 ₪ שיש לנכותם מהפיצוי ; הנתבעת ביקשה לקזז מהפיצוי גם את שכר טרחת המומחה בו נשאה, נוכח העובדה שלא נמצאה נכות צמיתה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 5,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר, כולל הפרשות סוציאליות – 20,500 ₪.

• בגין עזרה והוצאות – 2,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 27,500 ₪. מסכום זה ראוי לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה וכן מחצית משכר טרחת המומחה (נוכח העובדה שלא נקבעה נכות צמיתה אך נקבעה נכות זמנית) העומדים במעוגל על סך של 19,500 ₪. הסכום המוצע לפשרה עומד איפוא על סך של 8,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה משוערכת ממועד תשלומה.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.