ת"א 15040-11-15

המבקש, אלון גורן (להלן -"המבקש"), הגיש תביעה נגד המשיבה, איריס גורן שטגמן (להלן - "המשיבה"), בה טען כי המבקש והמשיבה הינם בעלים במשותף של חנות ששטחה כ – 20 מ"ר ברח' בית המשפט 4 באשקלון (להלן - "החנות"), והמשיבה מנשלת אותו מזכויותיו בחנות. בהתאם, עתר לסעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים היחיד של החנות או לפירוק שיתוף בחנות; כן תבע מחצית מדמי השכירות הראויים לנכס בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.

בדיון ביום 19.4.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כי המבקש והמשיבה הינם בעלים במשותף של החנות. התביעה הכספית מוסיפה להתנהל בפני.

ביום 28.1.16 פנה המבקש למשיבה לראשונה בבקשה לגילוי מסמכים ומענה לשאלון. משלא נענה, הגיש בקשה ביום 1.3.16. ביום 3.4.16 התקבלה הבקשה ונקבע, כי על המשיבה לגלות בתצהיר את כל המסמכים המצויים, ו/או היו ברשותה הנוגעים לתביעה, ליתן גילוי ספציפי כמבוקש, ולהשיב על השאלון, וזאת תוך 7 ימים.

בעקבות החלטה זו, העבירה המשיבה למבקש תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון. לאחר שאלה לא הניחו דעתו של המבקש, הגיש ביום 17.4.16 בקשה להורות למשיבה להוסיף ולהשיב לשאלון ולגילוי המסמכים, ולאפשר לו עיון במסמכים שגולו. בהתאם להסכמות בדיון מיום 19.4.16, הגיש המבקש ביום 13.5.16 בקשה מתוקנת, וביום 22.5.16 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה. ביום 17.6.16 פירט המבקש, אלה דרישות גילוי נותרו רלוונטיות לאור פירוט המשיבה. במקביל, הגיש המבקש, ביום 2.6.16, בקשה נוספת, בה הועלו טענות ביחס למסמכים שלא גולו בהליך הגילוי הספציפי.

סיכומן של הבקשות מופיע בבקשה מיום 17.6.16, אשר מפרטת את טענות המבקש; על כן, אתייחס לבקשה זו. יוער, כי תגובתה של המשיבה לבקשה מסכמת זו לא הוגשה במועד, על אף שאורכה להגשה לא ניתנה. גם כאשר הוגשה התגובה - הוגשו העמודים הראשונים שלה בלבד, עמודים אשר אינם כוללים התייחסות עניינית כלשהי לבקשה; על כן, ניתן להתבסס על תגובתה מיום 22.5.16 בלבד.

כפי שפירטתי בהחלטה מיום 3.4.16, להליכי גילוי מסמכים נודעת חשיבות רבה, על מנת להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל 'בקלפים גלויים' וליעל את שמיעתו של המשפט ולהגביר את יכולת חשיפת האמת (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ, עמ' 4 (פורסם בנבו) (14.8.05)).

אמות המידה לפיהן יבחן בית המשפט האם יש מקום להורות על גילוי טמון במידת הרלוונטיות של המסמך המבוקש, כמו גם מידת ההכבדה בגילויו:

"בעת שבוחנים את שאלת גילוי מסמך על פי תקנות אלו הכירה הפסיקה בשני פרמטרים עיקריים שעלינו לבחון. הפרמטר האחד הינו, מידת רלוונטיות המידע המבוקש, העולה מלשון תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...". הפרמטר השני הינו מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. ודוק, בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר כן נקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך" (רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות נ' לוין, עמ' 9-10 (פורסם בנבו) (13.10.09)).

אמות המידה בבקשה למענה על שאלון הן דומות. כך, דרישת הרלוונטיות קבועה בתקנה 107 לתקנות סד"א, לפיה בית המשפט יורה על מתן פרטים רק כאשר השאלות "הן לענין הנדון"; כמו כן, תקנה 120(ב) קובעת, כי צו למענה על שאלון ינתן רק אם "יש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות".