ת"א 15010-04-15 מטטוב(המנוח) ואח' נ' מרכז רפואי "סורוקה" ואח'

1. לפני כתב תביעה שהוגש בעילה של רשלנות רפואית שגרמה למותו של המנוח, יליד 15/9/82, אשר נפטר בתאריך 9/11/10, הוא בן 28 שנים.

2. מכתב התביעה עולה, כי בהיות המנוח בן 7 חודשים הוא חלה בדלקת קרום המוח, בגינה לקה בשיתוק מוחין ספסטי ונותר משותק בארבע גפיו ורתוק לכסא גלגלים, לא דיבר, והיה סיעודי מלא, אולם לא נזקק לתרופות, ובשנותיו האחרונות אף לא היה בפיקוח רפואי.

3. עוד עולה מכתב התביעה, כי התובע חי עם הוריו בביתם, ונזון מאוכל טחון שהוכן לו על ידי אמו, אשר אף האכילה אותו.

בתאריך 6/7/10 הועבר המנוח למעון השיקומי "עלה הנגב", ולדברי הוריו, בסמוך להגעתו, נדרשו הוריו להשתיל למנוח גסטרוסטומי (פג) לצורך הזנתו, וזאת בשל חוסר בכח אדם, וחוסר סבלנות של המטפלות להאכילו דרך פיו.

בתאריך 16/8/10 נכשל נסיון להחדרת הפג "עקב בעיה אנטומית של הקיבה", והומלץ להורים להחדיר את צינור ההאכלה (גסטרוסטומיה) בניתוח, על ידי כירורג, ולא על ידי גסטרואנטרולוג, כפי שהיה בנסיון הראשון.

ההורים טוענים, כי איש לא הסביר להם כי קיים סיכון כלשהו בביצוע הניתוח, ואילו היו מודעים לקיומו, לא היו מסכימים לביצועו, אף במחיר הוצאת המנוח מהמוסד השיקומי והעברתו חזרה לביתם, או לבית אחיו, ועל כן חתימתם על טופס ההסכמה מדעת לא הייתה מודעת.

4. בתאריך 3/11/10 נותח המנוח בשנית, וכעבור 24 שעות שוחרר מאישפוז במצב טוב, והוחזר למוסד "עלה הנגב". כשש שעות לאחר הגעתו למוסד החל המנוח לחוש ברע, והובהל חזרה לבית החולים באמצעות אמבולנס.

המנוח היה מאושפז בבית החולים במשך 5 ימים, עד מותו המצער. באותם ימים סבל מהקאות, חיוורון, חום גבוה, קוצר נשימה, טכיקרדיה, ואף נדרש לניקוי ריאותיו מדם, לחמצן ולמתן תרופות בעירוי. במהלך האישפוז נפער הפצע הניתוח מספר פעמים, והמעי בצבצץ מתוכו, והמנוח עבר מספר ניתוחים לצורך ניקוי והטריית הפצע. בניתוח שנערך בתאריך 9/11/10 התגלה, כי המעי הדק מסובך ו איסכמי (סגול), ובנוסף סבל המנוח מדמם בקיבתו, ובחצות הלילה נפטר.

5. התובעים צירפו את חוות דעתו של הכירורג – דר' זכריה קובץ' – הסבור, כי הגסטרואנטרולוגים לא הצליחו להחדיר את הפג בנסיון הראשון בשל מנח אנטומי יוצא דופן של הקיבה, שבדיעבד התברר בניתוח שהיא הייתה במנח גבוה וחלקה מונח, כנראה, בבית החזה.