ת"א 15008-11-15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרץ ואח'

1.לפניי תביעה על סך 139,164 ₪ שעניינה נזקי רכב התובע 2 (להלן: "התובע"), משאית עם ארגז קירור, בתאונה מיום 4.9.2014 בה מעורב רכב הנתבעים (משאית), בעקבותיה רכב התובע הוכרז כ"אובדן כללי". בגדר התביעה נתבעים הכספים ששילמה מבטחת הרכב (התובעת 1) בגין נזקי רכב התובע בתאונה, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה וכן נזקי התובע 2 והפסדיו בגין השתתפות עצמית, הפסד הנחת היעדר תביעות, שכ"ט שמאי, הוצאות גרירה, העברת הארגז, אחסון הרכב ואובדן ימי עבודה ונזקי התובעת 3, אשר הרכב שימש אותה לצרכיה העסקיים בגין הצורך בהשכרת רכב חלופי חלף הרכב שניזוק בתאונה. 

2.אין מחלוקת כי ארעה תאונה וכי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע (בארגז הקירור) מאחור. גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות לנזק במוקד הקדמי של רכב התובע, לאור טענת התובעים כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור והדפו לעבר רכב צד ג' שלפניו, וטענת הנתבעים מנגד כי רכב הנתבעים פגע עם פינת הרכב בחלק האחורי שמאלי של ארגז הקירור של רכב התובע, ללא הדיפתו לעבר רכב צד ג' וכי שולם הנזק בגין ארגז רכב התובע ובכך סולקה התביעה.

כן קיימת מחלוקת בשאלת הנזק והרכיבים הנתבעים על ידי תובעים 2-3 בכתב התביעה.

טענות הצדדים 

3.התובעים טוענים בכתב התביעה כי בצומת "התשבי", לאחר התחלפות האור ברמזור, החל רכב התובע בנסיעה ועצר מאחורי סמיטריילר שנסע לפניו ובלם באורח פתע, כאשר הוא עוצר במרחק סנטימטרים ספורים מהסמיטריילר. לפתע הגיחה משאית הנתבעים ופגעה בעוצמה ברכב התובע והדפה אותו אל עבר הסמיטריילר.

בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובע ניזוק במוקד הקדמי ובמוקד האחורי והוכרז כ"אובדן כללי". בגדר התביעה נתבעים נזקי רכב התובע בשני מוקדיו וכן הנזקים וההפסדים שנגרמו לתובעים 2-3 כפועל יוצא מנזקי הרכב בתאונה, לאחר שהוכרז כ"אובדן כללי" והושבת. כן מתבקש היתר לפיצול סעדים של התובע בגין נזקים עתידיים שטרם התגבשו.

על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה רכב התובע (משאית) ניזוק באורח קשה בחלקו הקדמי, כשהנזק במוקד הקדמי הוערך בסך של 99,696 ₪ ואילו הנזק לארגז הקירור, כולל הוצאות פירוק והרכבה הוערך בסך של 27,100 ₪.

4.בכתב ההגנה טוענים הנתבעים מנגד כי לא הייתה הדיפה של רכב התובע לעבר רכב צד ג' שלפניו. לטענת הנתבעים, רכב התובע פגע בעוצמה ברכב שלפניו, ולאחר מכן נפגע באופן קל יחסי על ידי רכב הנתבעים מאחור/ צד המשאית, לאחר שנהג הנתבעים שבר את ההגה שמאלה, תוך בלימת משאית הנתבעים ופגע עם פינת רכב הנתבעים בחלק האחורי שמאלי של ארגז הקירור ברכב התובע, ללא פגיעה בחלק האחורי של המשאית וללא הדיפה לעבר רכב צד ג'.

לטענת הנתבעים מיקום וגובה הנזקים בכלי הרכב מדבר בעד עצמם. אין נזק למשאית התובע מאחור. הנזק מאחור הוא לארגז בלבד ולא בכדי הנזק במוקד הקדמי הוא 97,000 ₪ בעוד שהנזק לארגז הוא כ-20,000 ₪. הנתבעים טוענים עוד ששילמו לתובעת את הנזק בגין הארגז ועל כן התביעה סולקה במלואה. בנוסף, מכחישים הנתבעים בכתב ההגנה את הנזק הנטען על רכיביו וטוענים כי משווי הארגז לא הופחת בלאי, ועל כן הנתבעים שילמו לתובעת ביתר בגין עלות התיקון. עוד נטען כי הביטוח לארגז הסתכם בסך של 20,000 ₪ בהתאם לפוליסה שצורפה לכתב התביעה, בעוד שעלות הנזק על פי הערכת השמאי הייתה 27,000 ₪. על כן קיים תת ביטוח ולחלופין לא הייתה הצדקה לתיקון.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גובה הנזק ששולם למבוטח הוא 107,458 ₪ ולא הסכומים שנטענו בכתב התביעה אשר לא פורטו במסגרתו ניכוים שנעשו לרבות בגין קיזוז שרידים.

5.בתיק התקיימו שלוש ישיבות בית משפט. בישיבה הראשונה נהג רכב התובע לא התייצב, אף שזומן כדין. נהג הנתבעים איחר להגיע והדיון נדחה. בישיבה השנייה התקיים דיון לא פורמאלי בהסכמת באי כוח הצדדים והוצעה הצעה לסילוק התביעה, שלבסוף לא התקבלה והתיק נקבע להוכחות. בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפניי נהג רכב התובע לא התייצב. נהג הנתבעים, על פי דברי בא כוח נתבעים, הגיע לבית המשפט, אולם עזב את המקום בטרם החל הדיון. ב"כ התובעים הציגה אישור על מסירת זימון לנהג רכב התובע ועתרה תחילה לדחיית נוספת של הדיון ולמתן צו הבאה כנגד נהג רכב התובע. לאחר חקירת התובע 2, הבעלים של התובעת 3, וויתרה באת כוח התובעים על עדותו של נהג רכב התובע והודיעה כדלקמן: "אני סבורה שאינני זקוקה לנהג הרכב של התובעת על מנת להוכיח את תביעתי כך שאני מוותרת על עדותו ומבקשת לחקור את הנהג של הנתבעים" (עמ' 10 שו' 12-13). נהג הנתבעים לא אותר ולדברי בא כוח הנתבעים הוא לא ענה להודעות טלפוניות, וב"כ הנתבעים הודיע: "לכן מבחינתי אין עדים וניתן לסכם" (עמ' 10 שו' 22). לאור הודעת ב"כ הנתבעים כי אין לו עדים, הודיעה ב"כ התובעת כי אין לה עניין לזמן את נהג הנתבעים לעדות מטעמה וביקשה לסכם בעל פה, כשלדבריה: "לאור ויתורו של חברי על העד מטעמו, אין לי עניין לזמנו כעד מטעמי, ואבקש לסכם בע"פ" (עמ' 10 שו' 25-26).

6.יוצא אפוא, כי בכל הקשור לאופן התרחשות התאונה לא העידו מי מהנהגים המעורבים. התובע 2, שלדברי ב"כ התובעים "הוא לא יודע כלום על נסיבות התאונה אלא להעיד רק על הנזק" (עמ' 6 שו' 11-12), העיד ונחקר נגדית. טפסי ההודעה של הנהגים המעורבים צורפו לכתבי הטענות והתובעים הגישו חוות דעת שמאי בגין נזקי רכב הנתבעים בתאונה (ת/1). באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה

7.על התובעים, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו הוכחת האירוע, האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעים כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. נטל זה נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598). היינו, על התובעים להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימות גרסתם לתאונה סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבעים (כדי 51%). מקום בו הם לא יעמדו בנטל זה ובמקרים בהם קיים "ספק שקול", כך שכפות המאזניים מעויינות ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, תידחה התביעה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)).

במקרה זה, אקדים ואומר, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, כי רכב הנתבעים הדף את רכב התובע לרכב שלפניו ולאחריות רכב הנתבעים לנזק במוקד חזית של רכב התובע.

8.אין מחלוקת כי רכב הנתבעים פגע מאחור בארגז הקירור של משאית התובע ובאחריות הנתבעים לנזקי ארגז הקירור של משאית התובע. המחלוקת היא לגבי הנזק במוקד הקדמי של משאית התובע ותוצאותיו, לאור הקביעה בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה: "המשאית ניזוקה בצורה בחלקה הקדמי ללא כדאיות תיקון ו/או שיקום" (עמ' 1 לחוות הדעת) והכרזתה, בשל כך כ"אובדן כללי". לצדדים גרסאות שונות במחלוקת זו. התובעים טוענים כי רכב הנתבעים שפגע ברכב התובע מאחור הדפו לעבר רכב צד ג' (סמיטריילר) שבלם לפניו, בעוד שלטענת הנתבעים רכב הנתבעים הצטרף לתאונה קיימת ולאחר שרכב התובע פגע בעוצמה ברכב שלפניו, פגע רכב הנתבעים בדופן השמאלי של ארגז הקירור של רכב התובע, ללא הדיפתו.

9.בתיק לא העידו הנהגים המעורבים. באי כוח הצדדים ויתרו על העדת הנהגים שלא התייצבו, ולא עמדו על דחיית הדיון וזימון הנהגים לעדות ולו על דרך צו הבאה. בנוסף, באי כוח הצדדים התנגדו לקבלת טופס הדיווח של נהג הרכב האחר אודות נסיבות התאונה (להלן: "טופס ההודעה") כראייה ולייחוס משקל לטופס ההודעה של משנהו. כך ב"כ הנתבעים ביחס לטופס ההודעה של נהג רכב התובעים (עמ' 6 שו' 22-24) וכך ב"כ התובעים ביחס לטופס ההודעה של נהג הנתבעים (עמ' 10 שו' 25-28).

אף ששני הנהגים המעורבים לא העידו, אי העדתו של נהג רכב התובע פועל כנגד התובעים עליהם מוטל הנטל להוכיח את גרסתם, להדיפת רכב הנתבעים את רכב התובעת לפנים לעבר רכב צד ג' ולאחריות רכב הנתבעים לנזקי המוקד הקדמי של רכב התובע. משנהג רכב התובע לא התייצב למתן עדות והתובעים וויתרו על העדתו, הלכה למעשה לא עמדו התובעים בנטל המוטל עליהם להוכחת גרסתם לאופן התרחשות התאונה.