ת"א 1497-09-14 פרוסינסקי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לקבלת תשלום תכוף במסגרת התובענה שהינה בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לפי המתואר בבקשה, התובעת אשר נפגעה ביום 30.1.2014 כהולכת רגל מפגיעת מכונית חולפת, סבלה משבר ברגלה השמאלית (שבר בטיביאל פלאטו לטרלי) וקרעים ברצועות הברך של רגל שמאל, נעדרה מעבודתה כאחות בביה"ח "בני ציון" בשל מצבה הרפואי, משך שבעה חודשים (נעדרה מתחילת חודש פברואר 2014 ושבה לעבודתה בחודש ספטמבר 2014).

התובעת מציינת כי הינה המפרנס העיקרי של משפחתה, באשר בעלה משתכר שכר של 6,000 ש"ח בלבד (לא הוגשה אסמכתא), בעוד שכרה הינו משמעותי יותר, ומתוך תקופת הביניים עד חזרתה לעבודה, התקיימה המשפחה משכר חלקי אשר נתקבל על חשבון ימי מחלה, אשר נתברר כי שולמו לתובעת בשוגג, והיא נדרשת כעת להשיבם (מוצג ת/1), ואין לה כל מקור כספי לעשות כן.

עוד יצוין כי בתקופת הביניים קיבלה התובעת תגמול ביטוח הנוגעים לאובדן כושר עבודה ממנו סבלה, בסך של 38,000 ש"ח.

הבסיס לבקשת תשלום תכוף קבוע בסעיף 5ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לפיו "סבר בית המשפט כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק זה, רשאי הוא להחליט שישולם לו תשלום תכוף".

מטרת החוק הינה לשם ייעול ופשטות ההליך. הסעיף מאפשר למי שנפגע בתאונה לקבל באופן מיידי דמי קיום וכיסוי להוצאות, כדי שלא יסבול נזק וסבל שאינם ניתנים לתיקון. כך נקבע ש"התביעה לתשלום התכוף, אף על פי שהיא תביעה נפרדת, אינה המסגרת הראויה לבירור נרחב ויסודי של טענות הגנה למיניהן" (ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213, 226). ההחלטה במסגרת זו דורשת קיומן של "ראיות לכאורה" בלבד (ע"א 6560/96 בר זאב נ' ג'ומעה, פ"ד נב(3) 557, 565; רע"א 8608/02 קופ נ' עזרא קצין, ניתן ביום 16.1.03), כאשר ההנחה היא כי "יהיה דיון בהליך העיקרי אשר בו יתבררו הזכויות והחבויות" (ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין, פ"ד מה(3) 57).