ק' נ' בן דוד ואח'

1. זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת לטענתה באשמת הנתבעים. הצדדים הגישו תחשיבי נזק שבהם פירטו גם את טענותיהם לענין החבות. ניתנה החלטה שבה נכתב בין השאר "אפילו תתקבל טענת התובעת שהיא סבלה נכות תפקודית מלאה (והדבר רחוק מוודאי), משמעות הדבר היא שנזקה מגיע לכל היותר ל – 780,000₪ והוא "נבלע" בתגמולי המל"ל. לצד זה, מעוררת התביעה קשיים רבים במישור החבות: לכאורה נרשמו מפי התובעת גרסאות בלתי אחידות, עדותה היא עדות יחיד והרופאה שטיפלה בה העידה במשטרה שלא ניתן לקבוע חד-משמעית שפציעותיה מנשיכות כלבים".

2. בעקבות החלטה זו ביקשו הנתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם. לטענתם, סיכוי רב שהתביעה תדחה והם יזכו בהוצאות משפט. מכיוון שהתובעת אינה עובדת אין לה כל הכנסה (זולת מהביטוח הלאומי) והיא תושבת מולדובה, הם יתקשו לגבות את הוצאותיהם. התובעת מבקשת לדחות את הבקשה מחמת השיהוי , שכן התביעה הוגשה לפני כחמש שנים וכעת הצדדים עומדים בפני הגשת ראיותיהם. התובעת טוענת שאין לחייב תובע בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד. עוד היא טוענת, שהנתבעים לא תמכו טענתם כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים בתצהיר או בכל ראיה. כך גם לגבי הטענה כי התובעת חסרת כל. התובעת דוחה את הטענה כי יהיה קושי להיפרע ממנה אם התביעתה תדחה, שכן סיכויי תביעתה להתקבל גבוהים מאוד, היא הגיעה לישראל פעמיים, מימנה חוות דעת מומחים מטעמה ואף שילמה מחצית עלות חוות דעת מומחה בית המשפט. הנתבעים השיבו כי הבקשה הוגשה לא מחמת עוניה של התובעת אלא בשל מקום מגוריה ונתוני התיק.

3. סמכות בית המשפט לחייב תובעת בהפקדת ערובה מעוגנת בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לבית-המשפט שיקול דעת נרחב בבררו בקשה שכזאת תוך איזון בין זכות הגישה של התובעת לערכאות לבין זכות הנתבעים לגבות הוצאות משפט עתידיות. מכאן גם הצורך לברר שני סוגי שאלות: מצד אחד, נבחנו סיכויי התביעה. מצד שני, נבחנה מידת הקושי הצפויה בגביית הוצאות משפט. מידת קושי זו עשויה להגזר ממצבו הכלכלי של תובע, מכך שקשה לאתר אותו, או מכך שהוא או רכושו נמצאים מחוץ לתחום השיפוט – והאפקטיביות של הוצל"פ.

4 תקנה 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט-1968, פוטרת את אזרחי המדינות הקשורות באמנה מהפקדת ערובה, רק מחמת היותם תושבי חוץ. מולדובה וישראל חברות באמנה זו. לצד זה, העובדה שהתובעת היא תושבת חוץ יכולה להצטרף לשיקולים אחרים המצדיקים חיובה בהפקדת ערובה. בנסיבות תביעה זו, הערכת בית-המשפט היא שיש סיכוי גדול מאד שהתביעה תכשל. כישלון זה נובע גם מקושי צפוי בהוכחת החבות וגם מפני שאפילו תתקבל התביעה נופלת הערכת נזקה של התובעת מתגמולי הביטוח הלאומי שקיבלה ושתקבל. הערכה זו של בית-המשפט מבוססת למדי, בשים לב לשלב הדיוני המתקדם יחסית שבו נמצא ההליך. במובן זה, ה"שיהוי" בהגשת הבקשה, לא היה חיסרון, אלא דווקא הבטיח שהחלטה זו תתקבל על מסד נתונים רחב מאד. התובעת היא אזרחית ותושבת חוץ. היא לא טוענת שיש לה נכסים בישראל. ניהול המשפט צפוי להיות כרוך בהוצאות משמעותיות ואם תכשל התביעה, צפויה התובעת לחיוב בהוצאות משפט בסכום ניכר. קשה לראות כיצד יוכלו הנתבעות לגבות הוצאות אלה בהליכי הוצל"פ כאשר התובעת ורכושה, ככל שיש לה רכוש, נמצאים מחוץ לתחום השיפוט. לאור זאת מתקבלת הבקשה. התובעת תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים – לפחות בחלקן - בסך 30,000₪. הערובה תהיה במזומן או בערבות בנקאית והיא תופקד בתוך 30 יום. ת"פ 25.1.2017.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ז, 19 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: