ת"א 14872-12-15 חמיידה נ' קרן קיימת לישראל - מרחב צפון - אזור עליל עליון גולן ואח'

1.בפני בקשה לתיקון התביעה שהגיש התובע, באופן שתתווסף לתביעה טענה לפיה הגבולות המופיעים במפות המצורפות להסכמי הרעיה האחרונים בין התובע לנתבעת 3 ,אינם משקפים את ההרשאה שניתנה בפועל שנים רבות ואת הנעשה בפועל. בהתאם ביקש התובע להוסיף סעד להורות כי שטח הרעיה המוקנה לתובע הוא כאמור במפת המדידה מטעמו ולהוסיף לתביעה מפת מדידה מטעם התובע. התובע תיאר בבקשתו את ההליך בו נקט במסגרת ה"פ לביטול ההסכמה הדיונית ואשר נדחה, בין היתר, מאחר שבתביעה לא הועלתה כל טענה ביחס לגבולות המסומנים בהסכמי הרעיה.

לטענת התובע, המדובר בשטח מרעה שהוקנה לו מאז ומתמיד והוא עושה בו שימוש עשרות שנים, עוד מקום המדינה באמצעות אביו ולאחר מכן באופן פורמלי מכוח בג"ץ 32/74. המבקש טען כי בעת שהגיש את בקשתו לצו מניעה זמני ואת התביעה, היה בדעה כי הגבולות המסומנים במפות המצורפות להסכמי ההרשאה משקפים מצב זה ורק כתוצאה מההליכים שהתנהלו במסגרת הסעד הזמני, התברר לו חוסר ההתאמה בין השימוש בפועל בשטחי המרעה מזה עשרות שנים לגבולות במפות. התובע טען כי חלק משטחי המרעה שלו מופיעים במפות שטח המרעה של נתבעת 4 ואולם אף אחד מהנתבעים לא העלה כל טענה במהלך עשרות השנים שהתובע ואביו עושים שימוש בשטח. התובע הפנה להלכה הרחבה ביחס לתיקון כתבי טענות.

2.הנתבעות התנגדו לבקשה וטענו כי המדובר בתיקון המהווה הוספת ושינוי עילה עד כדי תביעה חדשה לחלוטין וכי הסעדים המבוקשים לאחר התיקון אף אינם בסמכותו העניינית של ביה"מ. הנתבעים הוסיפו כי הוספת הסעד המבוקש משמעו תקיפת הסכמי ההרשאה אשר היו בסיס להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ותהווה בפועל ביטול של הסכמה זו ופתיחה מחדש של ההליך העומד בפני סיום. הנתבעת 4 הוסיפה על הטענות דלעיל כי טענות התובע היו אמורות להיות ידועות לו, שהרי הוא חתם מידי שנה על הסכמי ההרשאה ולכן אין בסיס לטענתו כי רק עתה גילה שמפות ההרשאה אינן תואמות את השטחים שהחזיק בעבר.

דיון

3.גישת בית המשפט לתיקון כתב תביעה, הינה ליברלית וכאשר בעל דין מבקש לתקן כתב תביעה על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, נענים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים (ראה ע"א 3092/90 אגמון נ. פלדבוי, רע"א 2345/98 דנגור נ. ליבנה).

המקרים בהם לא יאפשר בית המשפט תיקון, הינם, כאשר התיקון אינו נדרש לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, או כאשר יש בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

הרציונל להלכות אלו הינו, כי אין לפגוע בזכות צד להביא בפני בית המשפט את כל הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים. על התרשלותו של צד בכך שלא הציג טענותיו כראוי מלכתחילה, ניתן לפצות בהוצאות.

4.ראשית אציין כי יש לדחות את הטענה כאילו, ככל שיותר התיקון, לא תהיה התביעה בסמכותו העניינית של ביה"מ.המדובר בטענה לזכות שימוש במקרקעין ולא לזכות קניינית במקרקעין. הגם שלא ברור כיצד יוכיח התובע זכות שימוש החורגת מהסכמי ההרשאה לרעיה ,הרי בכל מקרה, לא טען התובע, גם בכתב התביעה המתוקן, כי קיימת לו זכות קניינית במקרקעין, או כאילו נחתם עימו הסכם חכירה לדורות (גם בהסכם נשוא הבג"צ אליו הפנה התובע לא מצאתי לכאורה ,כי מדובר בטענה לזכות קניינית במקרקעין). סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 עוסק בסמכותו של בית המשפט השלום בענייני מקרקעין ועל פיו כאשר הסעד הנתבע הוא חזקה/שימוש/חלוקה במקרקעין, הרי שהסמכות נתונה לבית משפט השלום, לעומת זאת, תביעות בדבר חכירה לדורות או "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" הן בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי.הסעד שביקש התובע להוסיף מתייחס להצהרה בדבר שטח רעיה-דהיינו זכות שימוש בשטח לרעיה ולא בדבר זכות קניינית במקרקעין ולכן המדובר לכאורה בתביעה המצויה בסמכות ביה"מ זה.

5.הנתבעים טענו עוד כי המדובר בבקשה להוספת עילת תביעה חדשה המהווה שינוי יסודי בתביעה. לאחר ששקלתי טענה זו מצאתי כי אין לקבלה וכי בכל מקרה אין בה כדי למנוע היעתרות לבקשה שבנידון.

"המונח "עילה" לעניין תיקון כתב תביעה מקבל, ע"פ ההלכה הפסוקה, את המשמעות הרחבה: "מגדירים את עילת התובענה הגדרה רחבה הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון" (עמ' 154 בספרו של המלומד אורי גורן :"סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית). כך לדוגמא במקרה בו הוגשה תביעה למתן חשבונות שהתבססה על קיום יחסי שותפות וביה"מ מצא כי הצדדים אינם שותפים אולם התובע זכאי לכאורה לדמי תווך, הפנה ביה"מ את התובע לעתור לתיקון התביעה להוספת תביעה חלופית זו - רע"א 5479/90פלקון נ. נפשי פד' מה' 2 עמ' 19. וכן ראה דוגמא נוספת במקרה של תביעה מצד קבלן למתן חשבונות בגין עבודות שביצע. הוכרה זכותו של התובע להסב את התביעה לתביעה כספית על החוב שהרי הסכסוך האמיתי בין הצדדים הוא בשאלה האם קיים חוב של הנתבעת לתובע - ת. ר. ז רע"א 6064/90 סאסי נ. יקבי ארזה תרז בע"מ ובספרו של גורן בעמ' 156.

במקרה דנן, כבר בכתב התביעה המקורי טען התובע כי הוא עושה שימוש בשטח המרעה מזה שנים, כדין וברשות ועוד מאז שהשטח ניתן לרעיה לאביו.

אמנם בכתב התביעה המקורי, הפנה התובע והתבסס על הסכמי הרעיה לצורך הגדרת השטח (ולכן ללא תיקון התביעה, לא יוכל להעלות טענה כי הוא עושה וזכאי לעשות שימוש בשטח החורג מהמוגדר בהסכמים אלו) ואולם, אין בכך כדי לשנות את עילת התביעה הרחבה,אשר הינה טענתו של התובע כי הוא זכאי להמשיך לעשות שימוש בשטח בו הינו עושה שימוש לטענתו, מזה שנים ולאחרונה החלו הנתבעים 1-3 ,לטענתו, בפעילות גידור בתוך שטח זה לטובת הנתבעת 4.

6.אכן המדובר במחדל של התובע שלא בדק עובר להגשת התביעה האם השטח ע"פ הסכמי הרעיה משקף את השטח אשר, לטענתו, הינו זכאי לעשות בו שימוש ואולם, ההלכה הינה כי על כל מחדל פרוצדוראלי, עדיף לפצות בהוצאות, מאשר למנוע מצד את האפשרות כי טענותיו ידונו ויוכרעו לגופן. אדגיש כי ברי שהסכמת הצדדים מיום 15.12.15 תחייב את הצדדים בכל מקרה שתידחה טענת התובע כי הינו זכאי לעשות שימוש בשטח החורג מהמוגדר בהסכמי הרעיה ולכן קבלת הבקשה, אין פירושה ביטול הסכמת הצדדים. יחד עם זאת והגם שהמשוכה העומדת בפני התובע להוכחת זכויות שימוש בשטח החורג מהסכמי הרעיה הינה משוכה גבוהה במיוחד!!! (גם לפי הסכם הפשרה נשוא הבג"צ מדובר לכאורה בעונה אחת ולא בהסכמה לצמיתות),לא מצאתי למנוע מהתובע את יומו בביה"מ בעניין זה, אך זאת בכפוף לחיובו בהוצאות משמעותיות.