ת"א 14842-06-11 קיזל נ' ברמכי ואח'

1. לפני בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 5.5.15 שניתן במעמד צד אחד עקב אי התייצבותו של המבקש.

בבקשה לביטול פס"ד שניתן בשל מחדל של המתדיין, יש לבחון מהי הסיבה למחדל ומהם סיכוי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה שמינית – 2005] עמ' 341 – 342). אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט בהטלת הוצאות על המבקש, אלא אם התנהגותו אינה רשלנית בלבד אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והוא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. באשר לשאלה השנייה, אין הנתבע חייבים להראות, כי הגנתה היא איתנה ובטוחה, ודי להם אם תראה כי ההגנה אפשרית (שם, עמ' 343).

2. במקרה שלפני פס"ד ניתן לאחר שהמבקש לא התייצב לדיונים שנקבעו ביום 8.9.14 וביום 21.4.15 וזאת ללא כל הודעה או הצדק כדין. המבקש שהגיש את הבקשה לביטול פס"ד ביום 21.5.15 לא טרח להגיע לדיון שנקבע על מנת לדון בבקשתו ביום 7.9.15. לאור האמור הבקשה לביטול פס"ד נדחתה.

ביום 6.1.16 הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול ההחלטה שניתנה בנוגע לבקשה לביטול פס"ד. בדיון שנערך ביום 24.1.16, בו נחקרו המצהירים, הוחלט שתינתן החלטה בבקשה לביטול ההחלטה שלא לבטל את פס"ד לאחר שמלפנים משורת הדין, תינתן אפשרות למבקש להגיש נימוקים לעניין סיכויי ההגנה וזאת בתוך 30 יום (למשיב ניתנה האפשרות להגיש תשובה לנימוקים אלו).

3. המשיב והמשיב הפורמלי התנגדו לבקשת המבקש. לטענתם המבקש בחר לשוב ולזלזל בהחלטות בית המשפט, לא לקיימן ולהמשיך לנקוט בחוסר מעש מוחלט. המשיב המשיך ופירט את התנהלותו של המבקש בהליכים אלה, התנהלות בה לא הגיש את הנדרש במועד, חרף אורכות חוזרות ונשנות שניתנו לו, ולא טרח להתייצב לדיונים שנקבעו.

4. לאחר שבחנתי את התיק ואת הבקשה, וכן את הנימוקים שנשמעו ע"י הצדדים הן בכתב והן בדיון שהתקיים לפני ביום 24.1.16 הגיע ביהמ"ש למסקנה, כפי שכבר נכתב בהחלטה מיום 23.5.16, כי לאור הנסיבות בתיק שלפנינו ולמרות התנהגותו של המבקש שעלתה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי, יש לאפשר למבקש את יומו בביהמ"ש בנוגע לשמיעת בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. לפיכך קיימתי דיון בבקשתו לביטול פסק הדין מיום 5.5.15. וזאת תחת תשלום הוצאות בסך של 1,500 ₪ למשיבים.

5. בתאריך 8.6.16 התקיים הדיון בבקשתו של המבקש לביטול פס"ד. נשמעו טענות הצדדים הן בנוגע לסיבות להתנהלותו של המבקש והן בנודע לסיכויי הצלחה של הגנתו. הצדדים חזרו כ"א על טענותיו.

6. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים בכתב וכן בדיון שהתקיים בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יומו של המבקש ניתן לו והוא לא ניצלו ולכן אין מקום לבטל את פס"ד שניתן. להלן אבהיר מסקנתי זו.

7. מדובר בתיק נזיקין שהוגש בגין עוולת תקיפה ביום 12.6.11 דהיינו לפניי חמש שנים. בחינת התנהלותו של המבקש שלא טרח להתייצב לדיונים ולמלא אחר החלטות ביהמ"ש, שהוגש מגלים ללא כל ספק יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. אי ההתייצבות לדיונים ואי מילויי החלטות ביהמ"ש לא נומקו ע"י המבקש בטעמים המניחים את הדעת. גם אי הגשת תחשיבי הנזק בניגוד להחלטת ביהמ"ש, מבלי להודיע על כך ומבלי לספק הסבר מניח את הדעת, אינם יכולים להתקבל.

8. לא זו אף זו; במשך למעלה מ - 3 שנים לא טרח המבקש להמציא חוות דעת מטעמו. ממרץ 2014 עד לאחר מאי 2015 לא נעשה דבר ע"י המבקש בתיק זה. לאחר שנודע למבקש על פסק הדין הוא הגיש בקשה לביטולו אולם לא טרח לצרף לבקשה תצהיר לאימות העובדות הכלולות בו, תוך מתן נימוקים כלליים ובלתי מספקים לגבי סיבת אי התייצבותו לדיונים ואי מילוי החלטות ביהמ"ש. אף לאחר הגשת הבקשה לביטול פס"ד מיום 5.5.15, לא טרח המבקש להתייצב לדיון שנקבע על מנת לדון בבקשה. עניין זה אומנם רופא ע"י תשלום הוצאות בגין הישיבה שהתקיימה אליה לא התייצב המבקש כאמור ואיפשר דיון לגופה של הבקשה לביטול פסה"ד, נשוא הבקשה.