ת"א 14831-02-13 המרות אישי בע"מ נ' מורגנווסר ואח'

עסקינן בתביעה על סך 666,468 ₪ (נכון ליום 23.7.12), אשר הוגשה מטעם חברה המספקת שירותי המרה ופריטה של שיקים, כנגד חמישה נתבעים, בגין אירועים במסגרתם שולם הסכום האמור כנגד שיק בסך 170,000 דולר, אשר בסופו של יום חזר.

לאחר שהוגשה התביעה התקיימו הליכי גישור אשר בסופו של יום, לאורם, אין עוד מקום להמשיך בהליכים כנגד נתבע 2 וזאת לאחר ששילם סכום עליו הוסכם בגישור, בסך 68,000 ₪. באשר לנתבעים 4 ו-5 הוסכם בהליכי הגישור כי יינתן כנגדם פסק דין על מלוא גובה התביעה ואכן פסק דין שכזה - ניתן. ממילא נותר עוד להכריע רק בחלקה של התביעה המופנה לשני הנתבעים הנותרים, הם נתבע 1 ונתבע 3.

עוד בטרם אפנה לדברים בהרחבה - אני מוצאת לציין כי לנוכח האופן בו הועלו הדברים בכתב התביעה, הייתה ההנחה כי טענת התובעת היא שלמעשה מדובר בשרשרת של אירועים המהווים "עוקץ של הנתבעים אשר חברו יחד ... על מנת להתעשר על חשבונה של התובעת תוך הוצאת כספים ממנה" (ר' סעיף 19 לתביעה ור' טענות דומות בסעיף 16 לתביעה). חרף אותה הנחה, בסופו של יום, עת סוכמו טענות התובעת, לא הועלתה עוד טענה למעשה תרמית מתוכנן ומתואם, בין כל הנתבעים. בשלב זה, הועלתה טענה חלופית, לפיה יש מקום להשית ולו חלק מהנזק שנגרם לתובעת, על שני הנתבעים וזאת בגין רשלנות שלהם במהלך העניינים, אשר בעטייה נגרם הנזק.

כפי שיובהר להלן - איני מוצאת לקבל טענות אלה ולטעמי אין להשית כל אחריות על שני הנתבעים שנותרו.

1. התובעת היא חברה למתן שירותי המרה ופריטה של שיקים ומטבע זר. נטען בתביעה כי ביום 18.7.12 הציע לה הנתבע 1 (להלן - "מורגנווסר" או "הנתבע 1"), להתקשר בעסקה לפירעון שיק בטוח מהנתבע 2 (להלן- "נוטה" או "הנתבע 2"). נטען כי הנתבע 1 הצהיר שהוא מכיר אישית את הנתבע 2 והוא אחראי אישית לעסקה. התובעת מצדה, לא הכירה את נתבע 2 והתבססה על אותם דברים. לעסקה עצמה הגיעו נתבעים 1 ו- 2 והם הציגו שיק בנקאי בסך 170,000 דולר. נטען כי נתבע 2 הצהיר שמדובר בשיק בנקאי טוב וכי אין לתובעת מה לדאוג. עוד נטען - כי על סמך דברים אלו ועל סמך מצגי נתבע 1 שהוא מכיר אישית את הנתבע 2, פרטה התובעת את השיק. לצורך הפריטה נעזרה התובעת בשירותי חברת - "ק. ר. שירותי המרה", שעמה יש לה קשרי מסחר ואמון הדדי. בגין שירות זה, שילמה התובעת עמלה כמקובל. השיק הופקד ביום 18.7.12 כאשר במהלך ארבעת ימי ההמתנה, התברר שאינו שיק בנקאי, אלא שיק רגיל. בנסיבות אלה התנגדה התובעת לשחרר את סכום השיק. נטען כי הנתבע 2, כדי להניח את דעת התובעת, הציג בטוחה אישית שלו, בדמות שיק ישראלי אישי על סך 666,468 ₪. שיק זה נמסר לתובעת ביום 23.7.12. על בסיס זה מסרה התובעת לנתבע 2 את ערכו השקלי של השיק.

2. נטען כי עוד לפני הפקדת השיק, הגיע נתבע 2 לתובעת, יחד עם נתבע 3 (להלן - "עזריאל" או "הנתבע 3") ונטען כי נתבע 2 קיבל את השיק מנתבע 3. נתבע 3 מצדו אמר כי קיבל את השיק מנתבעים 4 ו- 5 שהם מישל ומשה סבח, בהתאמה (להלן - "מישל סבח", או "משה סבח", או - "נתבעים 4 ו/או 5" בהתאמה). השיק חזר ביום 22.7.12 ואז פנתה התובעת אל נתבע 2, אך הוא משך את התובעת בדברים ולא שילם את התמורה שקיבל. ביום 21.8.12 הפקידה התובעת את הבטוחה שקיבלה מנתבע 2, אך גם זו חזרה. מספר ימים לאחר מכן, הגיע אל התובעת עזריאל, הנתבע 3, ומסר לתובעת תשלום של 12,000 ₪, בטענה שאלו הם דמי העמלה שקיבל מנתבעים 4 ו- 5. התובעת טוענת כי ברור מכך שאף נתבע 3 קשור לשיק וזאת מעבר לנתבע 5 ולנתבע 1. גם נתבע 2 ביקש לשלם לתובעת 12,000 ₪ דמי עמלה, אשר ככל הנראה קיבל מנתבעים 4 ו- 5 והוא רצה בתמורה את השיק שנתן. התובעת סירבה לכך.

3. לאחר חזרת השיק התקיימה פגישה של מנהל התובעת מר תפילינסקי ומר בצלאל יעקובסון, אף הוא מטעם התובעת וזאת עם נתבע 2 ועם נתבע 5. בפגישה זו נמסר לתובעת שיק אמריקאי נוסף בסך 250,000 דולר. נטען כי בדרך זו תוכל התובעת לפרוע את החוב כלפיה. מאחר ובדיקות התובעת העלו שהשיק חסר ערך ובשים לב לעמלה המתחייבת בהפקדת שיק שכזה, בחרה התובעת שלא להפקידו. נתבע 2 המשיך לנהל מו"מ עם התובעת, אך הסתבר בדיעבד כי היה מדובר בסחבת בלבד. ביום 19.8.12 התקיימה פגישה נוספת של נציגי התובעת עם נתבעים 4 ו- 5, במסגרתה הם הודו בפה מלא כי השיק בסך 170,000 דולר הוא שיק שלהם. במעמד אותה פגישה מסרו שיק נוסף בסך 600,000 אירו מבנק באירלנד. גם הפעם הציעו שהתובעת תגבה את חובה מהפדיון ותעביר להם את היתרה. לנוכח חשש שמדובר בשיק מזויף, לרבות העובדה שהבנק עליו נמשך אינו קיים יותר, ובנוסף חשש שמשתמשים בתובעת ככלי למעשים לא חוקיים - בחרה התובעת שלא להפקיד את השיק. בכלל השיקולים הובאה בחשבון גם העמלה המתחייבת, במקרים ממין אלה.

4. בהמשך לאמור, התובעת אוחזת כשורה בשיק של 170,000 דולר ובנוסף בשיק של 666,468 ₪, שיק של 250,000 דולר ושיק בסך 600,000 אירו. כל דרישות התובעת להסדרת החוב לא הועילו, הבטחה אחרונה ניתנה ביום 23.8.12, עת נאמר שיועבר סך של 371,875 דולר מבנק ירדני, אך שוב, הסתבר שהבטחות לחוד ומעשים לחוד. התובעת טוענת כי עברה מעשה "עוקץ" וכי כל הנתבעים חברו ביחד להוציא את הכספים ממנה במרמה. עוד צוין כי כנגד נתבע 2 נפתח תיק הוצל"פ בגין השיק על סך 666,468 ₪, אך הובהר כי בכל מקרה, לא תיפרע התובעת פעמיים, בגין אותו סכום. התביעה הועמדה על סכום השיק השקלי. כפי שצוין בפתח ההכרעה - חוזרת התביעה, מספר פעמים, על הטענה כי במקרה דנן דובר ב- "עוקץ" אשר בוצע על ידי הנתבעים יחד ולחוד.

5. נתבעים 1 ו- 2 הגישו כתב הגנה משותף. נטען כי נתבע 1 התבקש על ידי נתבע 2 להמליץ בפניו על חברת המרה ופריטה של שיקים ומטבע. נתבע 1 אכן יצר קשר עם מנהל התובעת ומסר לו שנתבע 2 מוכר לו מאחר ונתבע 2 הוא גיס, של המעסיק של נתבע 1. נתבע 1 גם הבהיר שנתבע 2 לא מעוניין לקבל את התמורה וזאת עד לאחר שהשיק ייפרע. הנתבע 1 כפר בטענה שהוא קיבל על עצמו אחריות לשיק. נטען כי ההיפך הוא הנכון. הוא הודיע בצורה ברורה שאינו אחראי לזה וכאשר עלו קשיים הוא אף אמר להחזיר את השיק ולחזור מהעסקה. נתבע 1 טען כי תפקידו הסתכם ביצירת קשר בין נתבע 2, לבין מנהל התובעת ומסירה לאותו מנהל שנתבע 2 מוכר לו. נתבע 2 מצדו, לאחר שקיבל את פרטי התובעת, מהנתבע 1, הפנה את נתבע 3 אל התובעת ונתבע 3 הוא זה שמסר את השיק לתובעת. נטען כי שני הנתבעים הנ"ל, לא הכירו ולא ידעו מי הם בעלי השיק (האחים סבח). נטען כי כאשר נמסר השיק, נאמר לנתבע 3 כי הוא יקבל את התמורה, רק לאחר שלושה ימי המתנה ועם פירעון השיק. אכן ביום 23.7.12 הגיע נתבע 2 לתובעת וביקש את תמורת השיק ואז החל מנהל התובעת להעלות חששות ובעיקר כשמדובר בשיק שנעשה לצורך הלבנת הון. מנהל התובעת טען כי הוא חושש שיהא עליו לשלם בגין השיק לרשויות המדינה והביע צער שהחל בעסקה ורצון לחזור ממנה. נתבע 2 קיבל בהפתעה את אותן חששות, שכן הוא היה בטוח שהשיק כבר נפרע והתובעת מחזיקה בכסף ומנסה להתחמק מתשלום. בנסיבות אלה, הציע לתת שיק אישי שלו, אך הבהיר בו זמנית, שהוא אדם צעיר שאינו נשוי, חסר רכוש ואמצעים ותלמיד ישיבה. מאחר ונתבע 2 היה בטוח שהשיק נפרע ומאחר ולא חשש באשר להלבנת הון וחשב שמדובר בתירוצים מצד התובעת - הוא הסכים לתת את אותו שיק חלופי שנתן.