ת"א 14742-07-16 EMES STRATEGY AND CONSULTING INC ואח' נ' עמותת "ישמח צדיק - קהילת ברסלב בגליל" ואח'

לפני בקשה שהגישו הנתבעים, לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך 438,750 ש"ח בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

המבקשים טוענים , כי בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, ככלל יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות משפט ורק כיוצא מן הכלל אין לעשות כן, באם קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בעיקר למצבה הכלכלי של החברה, כאשר הנטל להוכיח את יכולתה הכלכלית של החברה מוטל עליה.

בעניינינו, טוענים המבקשים, כי יש להטיל על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם היות ולשיטתם זו לא תהיה מסוגלת, ככל שתחויב, בתשלום זה. לטענתם, עסקינן בתובעת שהינה חברה זרה שהוקמה רק ביום 1.2.14, לאחר שחתמה על הסכם ההתקשרות עם הנתבעת 1 (להלן: "העמותה") , כאשר לאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים נוהל הקשר עם התובעת באמצעות משה שיק, שמתגורר בניו יורק, ומשם התיימר לספק שירותי יעוץ וגיוס כספים לעמותה. מאחר וספק אם לתובעת לקוחות נוספים, או עובדים נוספים ואם היא עדיין פעילה כיום, ולא ידוע על נכסים כלשהם השייכים לה בארץ, עולה חשש שמא היא לא תשלם את שתחוייב לשלם, ככל שתחוייב. משכך, מבוקש לחייבה בהפקדת ערובה בשיעור 15% מסכום התביעה. לסיום, טוענים המבקשים, כי סיכויי הגנה גבוהים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המדובר בבקשה המוגשת בחוסר תו"ל שכן עניינה של התביעה הפרת הסכם התקשרות בין הצדדים והסעדים הכספיים להם זכאית המשיבה על פי ההסכם. המשיבה טענה, כי מתקיימים בעניינה שני הסייגים מכוחם רשאי ביהמ"ש שלא לחייב בהפקדת ערובה, המדובר בהפרה יסודית של החוזה ע"י המבקשים, כך שמדובר בתביעה שסיכויי הצלחתה גבוהים; בנוסף, מצבה הכלכלי של המשיבה יאפשר לה לשלם את הוצאות המשפט. המדובר בחברה שהוקמה לצורך הוצאה לפועל של ההסכם שנחתם בין הצדדים. נוכח הפרת ההסכם ע"י המבקשים, כאמור, נוצר חסרון כיס לחברה שכן היא זו שנשאה, במקום המבקשים, בעלויות כרטיסי טיסה לארץ אותם התחייבה העמותה לשלם בסך של 180,000 ₪ , ובנוסף, המבקשים אף לא שילמו לחברה את שכרה בסך של 80,000 ₪ עבור החודשים מרץ-אפריל 2014. המשיבה ציינה כי היא שילמה את מלוא אגרת ביהמ"ש בסך של 30,000 ₪, וכי כל אימת שחוייב מנכ"ל החברה בתשלום הוצאות בהליכים השונים, שעומדים על סך של 45,000 ₪, הוא שילמם במועד. זאת ועוד, העמותה עצמה הפחיתה את סכום התביעה שכנגד , לצרכי אגרה. לחילופין, טענה המשיבה כי ניתן להסתפק בהפקדת ערובה אישית בסכום נמוך.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, חלקית.

סעיף 353א לחוק החברות, קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".