ת"א 14727-11-10 צבעוני נ' דוק השקעות 1988 בע"מ ואח'

רקע

לפניי תביעה כספית על סך של 2,500,000 ₪.

הנתבעת 1, דוק השקעות 1988 בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, במתן הלוואות, והנתבע 2 הינו מנהלה.

במהלך שנת 2006 פתחה החברה בהליך של המרצת פתיחה בבית משפט המחוזי בתל אביב למתן צו הצהרתי ביחס לבעלות בנכס הידוע כגוש 13532 חלקה 100 בצפת (להלן: "הנכס") כאשר היתה רשומה על הנכס הערת אזהרה לטובת התובע (להלן: "התובענה").

במסגרת התובענה, ביקשה החברה להטיל צו עיקול זמני במעמד צד אחד על הנכס, צירפה התחייבות עצמית לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם; ביום 23.11.06 התקבלה הבקשה וניתן צו עיקול זמני כמבוקש (להלן: "צו העיקול זמני").

ביום 28.6.10 ניתן פסק דין הדוחה את התובענה (מפי כבוד השופטת ענת ברון) וכך גם פקע צו העיקול הזמני שהוטל על הנכס.

התובע טוען כי נגרמו לו נזקים רבים כתוצאה מהטלת העיקול.

מכאן התביעה שלפניי.

טענות הצדדים

לטענת התובע, על פי תקנות 364(א), 365(ב) ו- 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וכן על פי הפסיקה, זוהי חובתם ואחריותם המוחלטת של הנתבעים, על פי דין, לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו בשל צו העיקול שהוטל לבקשתם במעמד צד אחד על נכסו.

התובע מוסיף וטוען, שנפקותה של תביעתו דנן מתחזקת מונים בשל העובדה שהתובענה נדחתה באשר הוגשה ללא כל בסיס משפטי, בחוסר תום לב ולשם מטרות זרות. עוד מציין התובע כי בית המשפט המחוזי בדחותו את התובענה קבע כי התובענה נסמכה על עדות ראשית לא אמינה, כאשר יש באמור, והתנהלותם הלקויה הלא ראויה ושאינה כדין של הנתבעים כדי לבסס את עילת הרשלנות.

לטענת התובע, נגרמו לו נזקים הנובעים משני מקורות עיקריים: הראשון, בגין חוסר היכולת שלו לנהוג בנכס, הוא רכושו, מנהג בעלים בתקופה הכלכלית הקשה בחייו, גם בשל העיקול הזמני וחוסר היכולת להשתמש בנכס, מצב עניינים שגרם לו הפסדים כספיים אדירים; והשני, אובדן ביתו והפיכתו בעל כורחו לחסר בית ואף לדייר רחוב, זאת בשל חוסר יכולתו לממש או להשתמש בנכס כמנהג בעלים במשך תקופה ארוכה מה- 23.11.06, מועד הטלת העיקול, ועד לפקיעתו ביום 28.6.10.

לטענת התובע, בעת הגשת התובענה והבקשה לצו עיקול זמני, שווי הנכס עמד על סך של 229,490 ₪, כשלטענת התובע על פי הנתונים המצויים בידיו שוויה של הקרקע יותר ממה ששילם עליה התובע.

עוד מוסיף וטוען התובע, שממודעות על מכירה של נכסים בנויים בשכונה של קרקע עולה, כי בנייה מעלה את ערך הנכס להרבה יותר מפי 3, כשלטענת התובע הפנה כספים רבים לשם פיתוחה על מנת לבנות בה, אופציה שנמנעה ממנו בשל צו העיקול. כשלטענת התובע, אלמלא הוטל העיקול יכול התובע היה למכור את הקרקע, להשקיע את הכספים וליצור רווחים או לבנות על הקרקע ולהשביח את הנכס ועוד כיוצא באלה דברים.

עוד טוען התובע, שלמצבו העגום אחראים מספר גורמים נוספים, יחד עם זאת, אי הטלת העיקול היתה משפרת את איכות חייו.

לטענתו נזק נוסף שגרם העיקול הוא ששנתיים לאחר הטלת צו העיקול הנדון, עוקל הנכס פעם נוספת במעמד צד אחד (על ידי בנק הפועלים) וזאת בתקופה שהתובע היה בשפל כלכלי קיצוני ולא יכול היה לממן עורך דין, ובקשת רשות להתגונן שהגיש לא נתקבלה וניתן נגדו פסק דין על מעל ל- 1,000,000 ₪ וכן נפתח הליך הוצאה לפועל בסך 500,000 ₪, תוצאה שלטענת התובע לא היתה מתרחשת אילו התובע היה יכול לממן את הייצוג שלו בהליך מול בנק הפועלים.

התובע טוען, שצו העיקול הלא ראוי דנן והתנהלותם הלא ראויה של הנתבעים גרמה לתובע נזקים אדירים שאותם הוא מעריך ב- 1,160,579 ₪.