ת"א 14725-06-16 בוקובסקי נ' ירדן ב.ש.י.י. נדל"ן והשקעות בע"מ

1.לפניי בקשתו של המבקש למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לפנותו מן המקרקעין הידועים כגוש: 13987 חלקה 30 (להלן: "החנות הישנה") וכן צו מניעה האוסר עליה להשכיר לצדדים שלישים ו/או לשנות ו/או לפגוע בחנות פינתית מס' 5 לרבות פרגולה שממוקמת בגוש 13987 חלקות 30 ו- 31 (להלן: "חנות חדשה").

בהתאם להחלטה מיום 8.6.16 נדחתה הבקשה ביחס לצו מניעה למניעת פינוי המבקש מהחנות הישנה וזאת מאחר שבגינה תלויה ועומדת תביעת תא"ח שהגישה המשיבה כנגד המבקש. לכן טענות המבקש ביחס לאי פינויו מהחנות הישנה לרבות זכות העיכבון לה טען,ידונו בהליך שם. לאור האמור,הבקשה שבפני מתייחסת רק לבקשת המבקש למניעת השכרת החנות החדשה לצדדי ג' ו/או למניעת כל שינוי בה.

2.בין המבקש למשיבה, כמשכירה, נכרתו שני הסכמי שכירות ביחס לחנויות שונות במתחם העסקים שביסוד המעלה. הסכם השכירות הראשון מתייחס לחנות הישנה והוא בא לידי סיום ביום 30.12.14.

ביום 30.11.14 נחתם הסכם שכירות חדש שמתייחס לחנות החדשה ולפיו שכר המבקש מאת המשיבה את החנות החדשה שהיא קטנה יותר מהחנות הישנה ודמי השכירות שנקבעו בגינה היו נמוכים יותר.

לטענת המבקש,בשלב זה הוא מחזיק בחנות הישנה לאחר שכבר השקיע כספים בחנות החדשה לצורך מעבר אליה, אך נאלץ לחזור לחנות הישנה בשל הוראות מכבי האש ובהתאם לדו"ח שהוצא ביום 19.1.15 ,ממנו עלה כי יש צורך באישורים והיתרים נוספים בטרם יינתן אישור מכבי האש המהווה תנאי לקבלת רישיון עסק.המבקש טען כי לפי מכבי האש,אין למבנה "אישור איכלוס"-עובדה שהוסתרה ממנו בחוסר תום לב ע"י המשיבה. לכן טען המבקש ,בלית ברירה חזר לחנות הישנה וסיכם עם מנהל המשיבה כי יישאר בה עד שיתאפשר המעבר לחנות החדשה. המבקש טען כי בעת הנוכחית הוא עושה שימוש בזכות עכבון ומחזיק בחנות הישנה עד אשר יתאפשר לו מעבר לחנות החדשה.

באשר לחנות החדשה,טען המבקש כי די בכך שבנמצא הסכם שכירות על מנת ליתן צו מניעה, שכן די בהסכם, לבדו, כדי למנוע השכרת החנות החדשה לצדדים שלישיים. המבקש הוסיף כי אם לא יינתנו הצווים המבוקשים כלפי שתי החנויות, עשויה פרנסתו של המבקש להיפגע עוד בטרם נדונה תביעתו לאכיפת הסכם בין הצדדים, שהוגשה במקביל לבקשה זו.

3.המשיבה הגישה תגובה וטענה כי על פי הוראותיו המפורשות של הסכם החנות החדשה, על המבקש לפנות תחילה את החנות הישנה ולשלם את כל החובות שעליו לשלם בטרם יתפוס חזקה בחנות החדשה. המשיבה הפנתה לכך שהסכם החנות החדשה ממילא הגיע לסיום ביום 31.12.15 וכי המבקש לא עמד בתנאים הקבועים בסעיף 4 להסכם, על סעיפיו הקטנים, למימוש האופציה ע"פ הסכם זה.

לטענת המשיבה, בשנת 2015, שילם המבקש, על דעת עצמו, סך של 5,580 ₪ בלבד כדמי שכירות חודשיים שהם מחצית מדי השכירות שנקבעו לחנות הישנה, למרות שבפועל הוא המשיך להחזיק בחנות הישנה. כך שבמקום לשלם 10,559 ₪ לחודש הוא משלם מחצית-סכום המשקף את דמי השכירות שנקבעו לגבי החנות החדשה ובנוסף,המבקש חדל בכלל מלשלם דמי שכירות עבור שנת 2016. המשיבה טענה בנוסף לשיהוי בהגשת הבקשה שכן המבקש ידע על כוונת המשיבה לפנות אותו על יסוד המכתב שנשלח אליו עוד ביום 25.8.15.

המשיבה הוסיפה כי המבקש הודה שהסכם השכירות לגבי החנות הישנה הסתיים ביום 31.12.14 ולכן ממילא אין לו כל זכות בחנות לרבות זכות עכבון. לטענת המשיבה ,אין כל קשר בין ההסכם ביחס לחנות החדשה לבין חובת המבקש לפנות את החנות הישנה. הקשר היחיד שקיים בין שתי החנויות הוא שהמבקש התחייב, כתנאי לקבלת החנות החדשה, לפנות את החנות הישנה ולשלם את כל החובות שהותיר אחריו. המשיבה הכחישה את הטענה כאילו נמנעה מהמבקש כניסה לחנות החדשה שכן,לטענתה, המבקש בלבד,הוא שהיה אמון על השגת האישורים הנדרשים על פי דין על מנת להפעיל את החנות החדשה.

דיון

4.כפי שצוין לעיל, לאור תביעת התא"ח התלויה ועומדת כנגד המשיבה, אין לדון במסגרת הליך זה בבקשה למניעת הפינוי מהחנות הישנה ובטענת העיכבון ביחס אליה. הדיון דלהלן יתייחס רק לבקשה למניעת השכרת החנות החדשה לצדדים ג' או לשינוי בה.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני, עליו להשתכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, כי הסעד חיוני וכי יגרם נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי, אם לא יינתן הסעד הזמני עוד בטרם נידונה והוכרעה התביעה עצמה.