1. עניינה של התדיינות זו בטענת התובע כי רכש מהנתבע, דודו מצד אמו, שתי חלקות מקרקעין בשתי עסקאות שונות, האחת ב- 1992 והשנייה ב- 2008. הקושי המרכזי בו נתקלת התביעה הוא ששתי העסקאות הללו לא עוגנו בחוזה מסודר בכתב. מהטעמים שיובהרו להלן העסקה הראשונה יכולה לצלוח מכשול זה, בעוד שהעסקה השנייה כושלת בעטיו.
רקע
2. התובע, מר עאדל חליליה (להלן: "התובע") והנתבע מר מוחמד וחיד בנאת (גנאם) (להלן: "הנתבע") הם קרובי משפחה. הנתבע, מר בנאת הוא דודו מצד אמו, של התובע, מר חליליה. הצדדים הם גם שכנים. הם מתגוררים בבתים סמוכים המצויים בכפר מרג'ה שבתחום המועצה המקומית זמר.
3.עד לפרוץ הסכסוך, שתביעה זו היא אחד מתוצריו, היו היחסים בין הצדדים טובים, כמצופה מקרובי משפחה ומשכנים. ואולם, בעקבות מחלוקת שפרצה בקשר לעניין שאינו לפניי, התדרדרו היחסים, והוגשה התביעה דנן.
4.בהליך הנוכחי מבקש התובע כי יינתן לו סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של חלקים משתי חלקות אדמה המצויות בכפר מרג'ה, וזאת מכוח הסכמים שערך לטענתו עם הנתבע. להלן אתאר בקצרה את טענות וראיות הצדדים ביחס לכל אחת מהעסקאות הללו.
העסקה הראשונה – העסקה בחלק מחלקה 20
5.התובע טוען כי בשנת 1992 רכש מהנתבע שטח של 3 דונם מתוך חלקה 20 בגוש 8659 (להלן: "הקרקע בחלקה 20"), וזאת כנגד סכום בשקלים חדשים השווה ל- 15,000 דולר (כ- 45,000 ש"ח במועד העסקה). אין חולק כי על הקרקע בחלקה 20 מצוי מטע זיתים, וכי הוא מעובד משנת 1992 על ידי התובע, בידיעה והסכמה של הנתבע.
6.בכתב התביעה טען התובע שבין הצדדים נערך בשעתו הסכם בכתב, אשר הנתבע נטל אותו מבלי לתת עותק ממנו לתובע. עם זאת, בחקירתו אישר התובע כי הוא אינו חתום על מסמך זה, וכי לא צוין בו המחיר ("הוא לא רשם כסף, הוא רשם שהשלושה דונם הם שלך. ... הוא צריך לחתום. לא אני. אני לא חתמתי". פרוטוקול 29.4.2014, עמוד 13 שורות 11 – 14). עוד ציין התובע כי סוכם בינו לבין דודו "להשאיר את ההסכם בינינו כדי לא לשלם מס" (שם, שורה 16).
7.המסמך היחידי שהציג התובע בקשר לקרקע בחלקה 20 הוא תשריט שהוכן על ידי מר זידאן ג'מאל, מהנדס ומודד מוסמך, המציג תכנית חלוקה של חלקה 20 (להלן: "תשריט החלוקה". הוגש וסומן ת/1). אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הוא שהזמין ושילם עבור תשריט החלוקה, וזאת לאחר שהתבקש להכינו על ידי הנתבע (ראו עדות הנתבע בפרוטוקול 8.9.2014, עמוד 39 שורה 1: "אני אמרתי לו תלך למהנדס ותעשה סימנים איפה זה").
8.כתמיכה בטענותיו העיד התובע את עו"ד סמיח שריטח (להלן: "עו"ד שריטח"). עו"ד שריטח, אשר שני הצדדים היו לקוחותיו, התבקש על ידי התובע זמן לא רב טרם הגשת התובענה להכין הסכם ביחס לקרקע בחלקה 20. לדבריו "אני הכנתי הסכם, הלכתי לנתבע, אמר לי בסדר אני מוכן לחתום בתנאי שהוא יהרוס את הגדר וייתן דרך גישה לאלה שמכרתי להם..." (פרוטוקול 29.4.2014, עמוד 23, שורות 8 –10).
הערה: הגדר ודרך הגישה בהם מדובר אינם נוגעים לקרקע בחלקה 20, אלא לסכסוך אחר בין הצדדים, עליו נרמז בפסקה 3 לעיל, ואשר, כאמור, אינו חלק מהתביעה שלפניי.
9.להשלמת התמונה הראייתית יצוין כי הוגשה על ידי התובע גם הקלטת שיחה בערבית בין הצדדים ותמלול ותרגום שלה בעברית. שיחה זו התקיימה לטענת התובע ביום 22.3.2012, והיא הוגשה לפי הצהרת בא כוח התובע לצורך הוכחת העסקה בקרקע בחלקה 20 (ראו הצהרתו לפרוטוקול 8.9.2014, עמוד 27 שורות 12 – 13). ב"כ הנתבע התנגד לקבילות ההקלטה והתמליל, בעיקר בשל איכותה הגרועה של ההקלטה. מעיון בתרגום ובתמלול עולה כי השיחה עוסקת בעיקר במחלוקת האחרת בין הצדדים (המחלוקת ביחס להריסת הגדר ופתיחת דרך הגישה), ומכל מקום סברתי כי אין צורך להתבסס על ההקלטה על מנת להכריע במחלוקת ביחס לקרקע בחלקה 20.
10.הנתבע אינו מכחיש כי נעשה הסכם בינו לבין התובע ביחס לקרקע בחלקה 20, ואולם לטענתו לא הסכם מכר נעשה אלא הסכם המתיר לתובע לעבד את הקרקע בחלקה 20, וזאת כהכרת תודה על כך שסייע לנתבע בשעת מחלת בנו ז"ל. משנשאל הנתבע עד מתי לשיטתו רשאי התובע לעבד את הקרקע בחלקה 20, לא ידע לתת על כך תשובה ברורה (ראו התייחסויותיו לנושא בפרוטוקול 8.9.2014 עמוד 28 שורות 14 – 30, עמוד 39 שורות 31 – 32).
11.בסיכומיו העלה הנתבע טענה חדשה לפיה הוא אינו הבעלים הרשום של חלקה 20, אלא רק זכאי להירשם כבעלים מכוח הסכמים עם רשות מקרקעי ישראל ועם אחיותיו. לפיכך נטען כי אף אם נעשה הסכם בינו לבין התובע ביחס לקרקע בחלקה 20 אין המדובר בעסקה בזכויות קנייניות אלא בעסקה בזכויות אובליגטוריות. לאור זאת, ובשים לב לשווי הנכס, נטעון כי הסמכות העניינית לדון בתביעה ביחס לקרקע בחלקה 20 נתונה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי. עוד טען הנתבע (הן בכתב ההגנה והן בסיכומיו) להתיישנות התביעה ביחס לקרקע בחלקה 20, וזאת לאור הזמן שחלף ממועד ביצוע העסקה לטענת התובע למועד הגשת התביעה שלפניי.
העסקה השנייה – העסקה בחלק מחלקה 4
12.לטענת התובע בשנת 2008 רכש מהנתבע שטח נוסף של חצי דונם בחלקה 4 בגוש 8658 (להלן: "חלקה 4"), וזאת כנגד סכום של 80,000 ש"ח אשר שולם בין ה- 23.9.2008 ל- 20.10.2009. לשיטת התובע חצי הדונם בו מדובר הוא מגרש המצוי בסמיכות למקום מגוריו, אשר סומן כ- 4/13 בתשריט שצורף לתביעה כת/3 (להלן: "מגרש 4/13" ו- "תשריט חלקה 20" בהתאמה).
13.גם ביחס לעסקה הנטענת בקרקע בחלקה 4 אין בידי התובע חוזה מסודר, ואולם מצויה בידיו תרשומת בערבית, אשר תחילתה בכתב ידו של הנתבע והמשכה בכתב ידו של התובע (להלן: "התרשומת". התרשומת המקורית הוגשה וסומנה כ- ת/3, ונמסרה למשמורת ב"כ התובע. עותק צילומי של התרשומת צורף כת/2 לכתב התביעה). בתרשומת זו מצוין בכתב ידו של הנתבע כי הוא מוכר לתובע חצי דונם תמורת 80,000 ש"ח, ומתחתיה יש פירוט של תשלומים ומועדי תשלום, אשר שלושת הראשונים בהם (5,000, 10,000 ו- 33,000 ש"ח. סה"כ 48,000 ש"ח) נעשו על ידי הנתבע, ואילו היתר (10 תשלומים המסתכמים ל- 32 אלף ש"ח) על ידי התובע (על כך אין מחלוקת בין הצדדים).