ת"א 1471-03-12 עמר נ' אהרוני ואח'

1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975.

2. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1962, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 17.11.08 (להלן: "התאונה").

מומחה רפואי בתחום האורתופדי שמונה ע"י הצדדים, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה.

3.התובעת חלקה על קביעת המומחה הרפואי ופרטה בסיכומיה את טענותיה בעניין. יחד עם זאת, יודגש כי התובעת לא עמדה על חקירת המומחה והסכימה למתן פסק דין על דרך הפשרה בהתייחס למסמכים שבתיק, לרבות חוות דעת המומחה.

הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות בהעדר נזק גוף ולטענתן המדובר בתאונה מינורית. כן הפנו הנתבעות לכך שמדובר בתאונת עבודה ולכן בכל מקרה יש לנכות מהפיצוי דמי פגיעה ששולמו לתובעת ע"י המל"ל . עוד טענו הנתבעות, בין היתר, כי יש לקזז את חלקן בשכ"ט המומחה הרפואי.

4.ההלכה הפסוקה קובעת כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו וכן ע"א 1229/08 הראל חברה לביטוח נ. יפה יוסף ואח').

לאור האמור, פסק הדין שלהלן אינו מנומק ורק בתמצית אציין כי בין היתר, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת כי אין לאמץ את דעת המומחה הרפואי שהינו בעל ידע מקצועי בתחום וחוות דעתו לא נסתרה. כמו כן, הבאתי בחשבון כי התובעת לא צרפה קבלות או אסמכתאות אחרות לשיעור ההוצאות הנטענות על ידה. מאידך, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת להעדר נזק גוף ואך כדוגמא אפנה לדמי הפגיעה ששולמו לתובעת בגין ימי אי כושר כתוצאה מהתאונה ואשר גם בהם, בין היתר, היה כדי לשכנע, כי אין המדובר במקרה בו יש לקבל את הטענה להעדר נזק גוף.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט, ולאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים בסיכומים שהוגשו על ידם ,אני פוסקת, על דרך הפשרה כדלקמן:

א.הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסך של 3,000₪ בלבד.

ב.בנוסף לאמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום זה, בתוספת מע"מ וכן החזר אגרת בית משפט משוערכת.

ג.הסכומים האמורים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.