ת"א 14700-08-16

להלן הצעת ביהמ"ש לקניית סיכון הדדי וסיום התיק:

1. מדובר בתאונת דרכים נטענת מיום 14.11.15, ממן הנפילה בירידה מרכב. החבות מוכחשת (בלי קשר - הנתבעת מפנה שימת הלב גם שרשיון התובע נפסל בשל שיטת הניקוד. התובע מציין כי ממילא אין לדבר רלבנטיות לאור העובדה שמדובר בירידה מרכב עומד ולא בנסיעה; יש לומר כי בכל מקרה – ככל שרלבנטית הפסילה בנסיבות הנטענות , הרי שרלבנטית גם שאלת הידיעה על הפסילה).

מוצע להפחית 25% מסך הנזק, בשל שאלת החבות.

2. נכות אורטופדית נקבעה על ידי מומחה ביהמ"ש בשעור 10% בשל מצב לאחר שברים בשורש כף יד שמאל. המומחה הכיר ב 3 חודשי אי כושר.

3. הצדדים לא חולקים שעיסוקו של התובע בעבודת בנין, וחולקים על בסיס השכר לעתיד. אין חולק כי התובע השתכר עובר לתאונה 4767 ₪ (מעט יותר מכפי המונח בתחשיבו, שכן יש לנכות מס הכנסה עד 25%, ולא ניכויים אחרים. אין מס הכנסה בדרגת שכר זו). התובע נפגע בגיל 23 ולא כקטין, כאשר לפי התלושים החל לעבוד שנתיים קודם , והשתכר שכר מינימום בקירוב, לעת התאונה. אין מקום לקפוץ לשכר הממוצע במשק כבסיס השתכרות לעתיד, אולם נראה כי יש להביא בחשבון עליות שכר לאורך מעגל חיי ההשתכרות לאור הגיל הצעיר. בסיס השכר לעתיד יועמד על 7000 ₪ לכל התקופה (ההנחה היא שבחלק מן התקופה ישתכר פחות מבסיס זה ובחלק אחר – יותר).

4. אין מקום לחישוב אריתמטי מלא לאור גובה הנכות, אולם לאור טיב העיסוק הפיסי יש מקום להעמיד החישוב לעתיד על הצד הגבוה.

4. הפסד עבר:

השערוך זניח ולפשרה אחשב נומינלית. לשלושה חודשים (אין הפסד חלקי לתקופה נוספת כהצעת בא כוחו. מדובר בנזק מיוחד, ואין אינדיקציה במסמכים שצורפו שנגרם בפועל):