ת"א 1470-04-15

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה (וכן בכתבי הטענות).

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "תקסד"א") מסדירה את סוגיית המצאת הערובה לתשלום הוצאות ועיקר תכליתה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע במיוחד כאשר בית המשפט סבור שסיכויי ההליך קלושים. כאשר עסקינן בחברה תובעת גובר סעיף 353א לחוק על תקנה 519 לתקסד"א [רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009), פסקה 11].

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – "החוק") מסמיך את בית המשפט להורות כי חברה תובעת, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה שיזכה בדין. בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה בהתקיים אחת משתי חלופות: [1] אם החברה הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע; [2] אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בהפקדת ערובה.

הגם שהשיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה (סיכויי ההליך וזכות הגישה לערכאות) רלוונטיים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 353א [רע"א 10376/07 לעיל, פסקה 12], ההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג [רע"א 857/11 מועצה מקומית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011), פסקה 5].

בענייננו, הנתבע לא טען בבקשתו ברחל בתך הקטנה כי החברה התובעת לא תוכל לשלם את הוצאותיו. טענתו היא כי עסקינן בתביעת סרק והוא מפנה בעניין זה לכתב ההגנה. התובעת טוענת בתגובתה כי אין מקום לחייבה בערובה משום שאין לומר שאין סיכוי לתביעה. התובעת צרפה לתגובתה חוות דעת רו"ח, לפיה, בהסתמך על הדוחות הכספיים עד וכולל שנת 2013, מצבה הכלכלי של החברה איתן, וכן תדפיס מרשם החברות ממנו עולה כי הדוח השנתי האחרון שהגישה היה הדוח בהתייחס לשנת 2013. התובעת ערכה כל תצהיר לתמיכה בטענותיה בעניין זה.

התובעת היא חברה בע"מ. המסמכים שצרפה התובעת אינם מוכיחים את טענתה בדבר יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע (הדוחות הכספיים לא צורפו וחוות הדעת מתייחסת לשנת 2013). יתר על כן, עיון בכתבי הטענות (ובעיקר בנספחי התביעה) מקים אכן חשש כי הזיקה בין החברה התובעת לנתבע היא זיקה חלשה ורחוקה, שספק אם תוכל להקים לה עילת תביעה נגדו (גם בהנחה שיתקבלו כל טענותיה).

במצב דברים שכזה מן הראוי לקיים את הכלל שקבע המחוקק ולחייב את החברה התובעת בערובה.

באשר לסכום הערובה, דומה כי, בהתחשב בין היתר בגובה התביעה ובסיכויי להתקבל, סכום של 20,000 ₪ מאזן נכונה בין הצורך להבטיח את יכולתו של הנתבע לזכות בהוצאות במקרה בו תידחה התביעה לבין זכות הגישה לערכאות של החברה התובעת.

התובעת תפקיד ערובה בגובה 20,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע במקרה שתביעתה תידחה. הסכום האמור יופקד במזכירות תוף 45 יום. כן תשלם התובעת לנתבע הוצאות בקשה זו בסך כולל של 2,500 ₪, וזאת תוך 30 יום.