ב' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה מטעם הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.6.2014. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובעת עמדה לפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, שתחילה קבעה לה נכות זמנית ואחר-כך, בהחלטה מיום 25.3.2015, העמידה את נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על 14.5% (10% לפי סעיף 37(7)א ו- 5% לפי סעיף 37(8)א דומה), וכן הפעילה את תקנה 15 בשיעור של מחצית (כך שהנכות לאחר הפעלת התקנה היא 19%).

הנתבעת טוענת כי בהחלטת הועדה הרפואית נפל פגם מהותי, לאמור: הועדה ככל הנראה קבעה את שקבעה בלי שעמד לפניה התיק הרפואי המלא של התובעת מקופת החולים בתחום האורתופדי; תיק זה, כך טוענת הנתבעת, כולל תיעוד רב לגבי בעיות גב עובר למועד התאונה, לרבות ממצאים אובייקטיביים משנת 2008, המעידים על נזק ועל הגבלות תנועה. הנתבעת מדגישה כי לתובעת נקבעה נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, אלא שהגבלה זו, לפי החומר הרפואי, הייתה קיימת עוד קודם (ובשנת 2008 אף הוצע לתובעת לעבור ניתוח). עוד טוענת הנתבעת, כי קביעת הועדה הרפואית בדבר שבר בחוליה נסמכת על בדיקת CT, אלא שתוצאות בדיקת מיפוי עצמות – שהיא בדיקה רגישה יותר מבדיקת CT – מצביעות על מסקנה שונה.

התובעת מצדה סבורה כי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים שבהם תוּתר הבאת ראיות לסתור. בהקשר זה מציינת התובעת כי לא סגי בסברה שהתיק הרפואי המלא "ככל הנראה" לא הונח לפני הועדה, מה גם שמהחומר עולה כי סברה זו אינה נכונה וכי הועדה הרפואית באה למסקנותיה על-פי שיקול דעת עצמאי שלא נפל בו פגם. עוד טוענת התובעת, כי ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין הפגם הנטען לבית מסקנות הועדה הרפואית.

ביום 27.1.2016 קיימתי דיון במעמד הצדדים, וקבעתי כי בטרם הכרעה בבקשה יוגש לעיוני תיק המל"ל המלא, מכריכה לכריכה.

ואכן, ביום 1.3.2016 הגיש בא-כוח התובעת את העתק תיק המל"ל במלואו, כפי שהתקבל באמצעות תעודת עובד ציבור. עיינתי בתיק המל"ל שהוגש, ומצאתי כי אין בו זכר לתיעוד הרפואי שצורף לבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. אמת, כלל הוא כי בית המשפט לא ימהר להתיר הבאת ראיות לסתור. עם זאת, בית המשפט עשוי לאפשר זאת בהתקיים טעמים כבדי משקל – בין טעמים משפטיים (כגון פגם מהותי שנפל בהליך שבו נקבעה הנכות לפי דין) ובין טעמים עובדתיים (כגון שינוי מהותי במצבו של התובע, או שהחומר שעמד לפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו).

בענייננו, בדו"ח הועדה הרפואית מיום 22.12.2014 (נכות זמנית) נכתב בסעיף 4 כי המסמכים שעמדו לפני הועדה הם "תעודה רפואית" וכן דו"ח מחדר המיון מיום 12.6.2014, סיכום ביקור מיום 16.6.2014 ומסמך מיפוי עצמות מיום 8.7.2014. בסעיף 11 מאשרת הועדה נכות זמנית של 30%, תוך שצוין כי "הועדה עינה במכלול המסמכים הרפואיים לרבות רישום על כאבי גב מ- 2009 והערכה רפואית של ד"ר כהן". בדו"ח נוסף של הועדה הרפואית, מיום 25.3.2015 (נכות קבועה), צוין כי לפני הועדה עמדו מסמכי הועדה הקודמת וכן חוות-דעת של ד"ר כהן. בסעיף 8 לדו"ח – שעניינו ממצאי בדיקת הועדה – צוין בין היתר כי התובעת סובלת ברקע מסכרת, אך אין התייחסות לרקע האורתופדי ובפרט בנושא הגב. כאמור לעיל, הועדה הגיעה למסקנה כי לתובעת נכות צמיתה של 5% בגין שבר חוליה, ונכות צמיתה של 10% בגין הגבלה קלה בתנועה. אין כל התייחסות מפורשת לעבר האורתופדי ולהשפעתו על קביעת הנכות.

הנתבעת מצדה צירפה לבקשה שלפניי מסמכים רפואיים, המצביעים על תלונות וממצאים הקשורים לגב ולעמוד השדרה המתני, במשך שנים ארוכות עובר לתאונה נשוא התביעה. כך למשל, במסמך מיום 5.12.2002 צוינה תלונה בדבר כאבי גב תחתון, ובבדיקה נמצאו "רגישות באזור סקרום, לסג שלילי, מוגבלת בתנועה עקב כאבים". בשנת 2003 ישנה תלונה על כאבי גב במשך מספר ימים ועל "קושי בהליכה". בשנת 2005 דווח על כאבי גב וצוואר "מתגברים בתנועות", ותלונות על כאבי גב נשנו גם בשנים 2007 ו- 2008. במסמך מיום 3.3.2008 צוין בין היתר: "ב- CT ע"ש מותני ספונדילוליסטזיס דרגה שניה L5-S1 עם לחץ על השורשים יותר משמאל... הוצע ניתוח דקומפרסיה וקיבוע אינה מעוניינת בשלב זה...". במסמך מיום 28.10.2009 דובר על הגבלה בהליכה עקב כאבי גב משמאל, ובמסמך נוסף, מיום 10.11.2009, מתועדת תלונה על כאבים בעמוד השדרה המתני, כאשר הבדיקה הצביעה על רגישות באזור עם טווח תנועות מלא. תלונות נוספות נרשמו בשנים 2010 ו- 2011. עוד יצוין, כי מהמסמכים עולה שהתובעת קיבלה זריקות וולטרן לשריר נוכח כאבי הגב.