ת"א 14582-05-17 נאילה נ' אלחאלדי

לפניי בקשה למתן סעד זמני לעיכוב פינויה של המבקשת מנכס בעיר העתיקה מכוח פסק דין שניתן בתביעה שהגישה המשיבה נגד אחרים.

1. המשיבה, כך לטענתה, היא דיירת מוגנת בבניין הכולל מספר רב של חדרים בעיר העתיקה. המשיבה הגישה תביעת פינוי נגד אלמסתשפא אלהילאל אלאחמר לילוילדה בע"מ ונגד אגודת הסהר האדום הירדני בירושלים (להלן: תביעת הפינוי ו-הנתבעים בתביעת הפינוי בהתאמה). בתביעה טענה המשיבה כי הנתבעים שם הפרו את תנאי השכירות מולה, בין היתר בכך שהתירו לגב' נאילה אלזרו – היא המבקשת בהליך שלפניי – לעשות שימוש בחלקים מהמושכר. בתביעת הפינוי ניתן פסק דין בהעדר הגנה לפיו על הנתבעים בתביעת הפינוי, כמו גם למי מטעמם ובכלל זה המבקשת שלפניי, לפנות את הנכס. המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעים בתביעת הפינוי.

2. על רקע זה הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לפנותה מכוח פסק הדין האמור. בבקשתה טענה כי היא מתגוררת בנכס מאז שנת 1998 וכי המשיבה והנתבעים בתביעת הפינוי רקמו מזימה לפנותה ובשל כך הוגשה תביעת הפינוי בלא שהיא צורפה כצד לה. בתשובתה לבקשה חזרה המשיבה על טענותיה מתביעת הפינוי. המשיבה הוסיפה וטענה, בין היתר, כי לא היה עליה לצרף את המבקשת כנתבעת בתביעת הפינוי וכי היא היתה רשאית להגיש את התביעה רק נגד בעלי הקשר הישיר עמה; כי המבקשת לא הביאה ראיות לזכותה להחזיק בנכס באופן עצמאי מזכותם של הנתבעים בתביעת הפינוי; וכי המבקשת מתגוררת עם ילדיה באורח קבוע בדירה אחרת בשכונת צור באחר ולא בנכס הנדון.

3. ביום 15.5.17 התקיים דיון בבקשה. בדיון השיבו המבקשת ובנהּ של המשיבה – הוא מיופה כוחה ומי שמטפל עבורה בבניין הנדון – לשאלות שנשאלו, והצדדים סיכמו טענותיהם. הצדדים ביקשו לעכב את מתן ההחלטה בבקשה לפרק זמן מסוים על מנת לבחון אפשרות להגיע להסכמה. מההודעות שהגישו הצדדים היום עולה כי לא עלה בידם להגיע להסכמה. משכך – ניתנת החלטה זו.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי דעתי לתמונה הלכאורית שעלתה מהעדויות שנשמעו ושקלתי את טענות באי כוח הצדדים בסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדה כספית, כפי שיפורט להלן.

5. ראייה לכאורה – טענות המבקשת כי אין מקום לפנותה מכוח פסק דין שהיא לא היתה צד לו או כי נפל פגם בכך שלא צורפה לכתחילה כנתבעת לתביעת הפינוי – מוקשות. כידוע, נפסק כי אין מניעה לפעול לפינויו של מי שמחזיק בנכס המיועד לפינוי מכוח פסק פינוי שניתן, אף אם המחזיק לא היה צד לתביעת הפינוי (ע"א 14/76 זולוטוגורה הר זהב נ' רוטנברג פ"ד ל(3) 722 (1976); וראו גם סקירה מקיפה של המצב המשפטי בת"א (שלום ירושלים) 33580-10-10 כהן נ' מדינת ישראל בפסקה 21 ואילך לפסק דינה של כבוד השופטת ק' אזולאי (6.1.2016)). תרופתו של מחזיק כאמור היא לנקוט הליך ולהצביע, בין היתר, על קיומה של זכות עצמאית להחזיק בנכס (שם). בענייננו לכתחילה לא טענה המבקשת בתצהירהּ טענות ממשיות באשר לזכותה להחזיק בנכס ולמקור הזכות. בעדותה לפניי העידה כי פייסל חוסיני, מי שהיה בשעתו מנהל עמותת הפיתוח בירושלים, הוא שנתן לה את הזכות להתגורר במקום וזאת לאחר ששילם להקדש של משפחת המשיבה (למשל, ע' 2, ש' 14-1). טענתה זו נתמכה לכאורה ובמידה מסוימת בעדות בנהּ של המשיבה בדבר מעורבותו של פייסל חוסיני בנעשה בבניין ובדבר פעילותו במקום (ע' 3, ש' 28-24). אכן, טענת הזכות של המבקשת לא הובררה עד תום. מעדותה עלו סימני שאלה אם מדובר בזכות שהיא עצמאית ונפרדת מזכותה של אגודת הסהר האדום שהיתה אחד הנתבעים בתביעת הפינוי. הטענות בעניין זה לא היה ברורות לגמרי (אל מול האמור לעיל בדבר זכות שמקורה בתשלום של חוסייני להקדש משפחת המשיבה, שלכאורה תומך בזכות נפרדת מזו של הסהר האדום, נאמרו גם דברים אחרים, למשל, דברי המבקשת בע' 2, ש' 7-5 בדבר הסכם בין חוסיני לסהר האדום, וכן, ע' 2, ש' 14-13 שמהם עולה לכאורה זיקה בין זכויותיה הנטענות של המבקשת לזכויות הסהר האדום). עם זאת וחרף הקשיים האמורים נראה כי עלה בידי המבקשת להראות קיומה של זכות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב זה.