ת"א 14551-03-13 רמדאן נ' ח'מיס

1.עסקינן בתביעה לפינוי דייר מוגן מהמושכר, ולתשלום סך של 97,272 ₪ בגין הפרשי דמי שכירות החל משנת 2005, וכן, לתשלום 88,200 ₪ דמי שימוש ראויים בגין השימוש בגלריה ובתוספת, שהוקמו ע"י הנתבע, ושלטענת התובעת אינם מהווים חלק מהמושכר. 

פתח דבר

2.המושכר מוגדר כחנות בקומת קרקע בבניין בן 4 קומות הנמצא ברחוב פאולוס השישי, בנצרת, והידוע כחלקה 13 בגוש 16513, תת חלקה 52/144, ושטחו הרשום הינו 282.20 מ"ר (להלן: "המושכר").

נטען בתביעה, כי התובעת היא הבעלים של המושכר, בהיותה אלמנתו והיורשת על פי צוואה של המנוח עאטף חנא רמדאן ז"ל (שנפטר ב- 27.3.2009) (להלן: "המנוח").

במאמר מוסגר אציין, כי לתיק בית המשפט לא הוגש צו קיום צוואה.

3.ביום 8.8.2002 נחתם בין המנוח לבין הנתבע הסכם ראשון לשכירות מוגנת (נספח א' ל- נ/2) (להלן: "ההסכם הראשון"); וביום 18.1.2003 נחתם ההסכם השני לשכירות מוגנת (נספח ד' ל- ת/1) (להלן: "ההסכם השני"). גם בהסכם הראשון וגם בשני הוסכם על תשלום דמי מפתח של 70,000 $; ודמי שכירות חודשיים בסך 325$.

4.באשר לאופן תשלום דמי השכירות, אין מחלוקת, כי המנוח היה מוסר לנתבע פעמיים בשנה, (מדי 6 חודשים), דף חישוב דמי שכירות מוגנים (לאחר הצמדה לשער היציג של הדולר ארה"ב, לפי הסכם השכירות), ובהתאם היה הנתבע משלם דמי השכירות.

בנוסף, אין חולק כי הנתבע לא שילם את ההעלאות בדמי השכירות, אשר מתעדכנים מדי שנה בהתאם לחוק הגנת הדייר[נוסח משולב] תשל"ב 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), (ראה סעיף 7 לכתב התביעה וסעיף 10 לכתב ההגנה).

5.אין גם מחלוקת, כי השינויים במושכר אכן בוצעו מזה מספר שנים, ולכל הפחות מלפני 7 שנים (ראה סעיף 5 לכתב התביעה וסעיף 7 לכתב ההגנה).

עיקר טענות התובעת

6.התובעת הינה הבעלים של המושכר מכוח צוואה אשר הותיר המנוח.