ת"א 14418-10-12 אלבדארין נ' מדינת ישראל

האם פעילות שבה נורה אדם על ידי חיילים בעת כניסה לבית לשם מעצר מבוקש בפעילות טרור היא פעילות מלחמתית?

זו בתמצית השאלה הטעונה דיון והכרעה.

מבוא

1.התובע, כבן 33 שנים, נפגע מירי חייל ביום 20.08.11 בשעה 03:00 או בסמוך לכך בעת שהתארח אצל דודו במחנה הפליטים אל דהיישה. פעילות החיילים הייתה במטרה ללכוד ולעצור מבוקש ששהה בבית - הוא בן דודו של התובע.

2.הנתבעת טענה כי האירוע נשוא התביעה ארע אגב פעולה מלחמתית ועל כן יש להכריע תחילה האם מדובר בפעולה מלחמתית אם לאו.

כידוע, תוקן סעיף 5 (ב) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 באופן שיש להכריע תחילה בשאלת פעולה מלחמתית ונקבע בסעיף 5 (א) כי : "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל".

לאחר תיקוני חקיקה שבוצעו, מוגדרת בסעיף 1 לחוק פעולה מלחמתית : "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה".

הרקע לאירוע

3.הרקע לאירוע פורט בתצהירו של מפקד צוות הפריצה, סרן ר' שהעיד שבמועד הרלבנטי שימש כקצין ביחידה מיוחדת בצה"ל. יומיים קודם לאירוע הוא נטל תפקיד במבצע נוסף באזור חברון במהלכו נעצרו מבוקשים נוספים. ביום 21.08.11 התבקש הצוות לבצע "פעילות מיוחדת לביצוע מעצר של מבוקש חמאס במחנה הפליטים דהיישה. למיטב ידיעתנו אז, המבוקש היה חלק מחוליית המחבלים (להלן: 'החולייה') שביצעו את הפיגוע בבנייני האומה בחודש מרץ 2011, במהלכו נרצחה אישה ועשרות אזרחים נפצעו, חלקם באורח קשה. כמו כן המבוקש חשוד היה כי התכוון להוציא אל הפועל פיגוע חבלני נוסף...".

חוליית הפריצה כללה שלושה לוחמים, היא נכנסה לבניין דרך דלת הבניין שהייתה פתוחה, טיפסה במעלה גרם המדרגות וכאשר התארגנה החוליה לפריצת דלת הכניסה לדירה, התברר לה שמאחורי הדלת מנסים למנוע את הכניסה והחוליה העדיפה כניסה מהירה.

וכך נכתב בסעיף 11 לתצהירו של סרן ר' : "תוך כדי המאבק על הדלת, כאשר הדלת הייתה פתוחה במקצת זיהה הלוחם ר. דמות בתוך הדירה שהיוותה סכנה לכוח הצבאי, כאשר הדמות נעה באורח מחשיד שמבחינתו היווה סכנת חיים. באותו הרגע הלוחם ר. צעק 'ברחן' (משמעות הדיווח הנ"ל שהחשוד – המבוקש אותו הגענו לעצור נמלט) מיד לאחר מכן, הלוחם ר. נאלץ לבצע ירי בודד בין כוונות לעבר רגלו של החשוד, באורח מרוסן ומתחייב בנסיבות. אני מבקש להדגיש כי בסיטואציה שנוצרה לא ניתן היה להמתין, שכן החשש היה שהחשוד עלול לפגוע בנו". לאחר הירי, נכנס הכוח לדירה, הוזעקה חולייה רפואיות שטיפלה בתובע ומשהתברר שהתובע אינו המבוקש אלא בן משפחה ולאחר שהתברר שהמבוקש נמצא בקומה העליונה של הדירה, התבקש המבוקש לרדת וזה הסגיר את עצמו לאחר התמהמהות. ובסעיפים 13-14 לתצהיר תואר המשך האירוע: "לאחר שהמבוקש היה בידינו, צוות הסגירה על הבית נשא את הפצוע באלונקה ויצאנו מהדירה רגלית לעבר כוח הקיפול שחיכה לנו בפאתי המחנה ובמרחק של כקילומטר. בשלב זה נחשפה הפעילות שלנו במחנה ועשרות ואם לא מאות מפגינים החלו לתקוף אותנו באבנים, סלעים, מטענים וירי ואנחנו המשכנו במהירות לרכבים הממוגנים.

תחת התקפה אלימה ביותר וסיכון חיים הגענו לרכבים הממוגנים ובשלב זה התברר לנו כי אחד מרכבי הפינוי הושבת בעקבות סלע שנזרק לעברו. תוך כדי ההתקפה האלימה של יושבי המחנה, גררנו את הרכב שנתקע באמצעות רכב אחר ויצאנו ממחנה הפליטים".

פעולה מלחמתית?

4.תכלית הגעת הכוח למקום הייתה לשם מעצר של מבוקש שהיה חשוד בהשתתפות בפיגוע טרור ופעולה זו היא בגדר פעולה מלחמתית ועל כך יפורט בהמשך (ראו: ת"א (מחוזי ירושלים) 7267/05 עזבון ויורשי המנוח איאד מוחמד עלי שלאמיש ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (20.12.10).