ת"א 14351-05-16

על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג לחוק פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

6.במסגרת סיכומיה טענה התובעת לנזק בגין הפסד שכר לעבר בסך 8,300 ₪ וכן כאב וסבל בסך 15,000 ₪ בשים לב לכך שאינה יכולה לנעול נעלי עקב או כל נעל סגורה אחרת, דבר הגורם לה לצער רב. עוד טוענת להוצאות רפואיות, לרבות רכישת נעליים בסך 1,000 ₪. לבסוף טענה התובעת כי אין לחייבה בשכר טרחת מומחה בית המשפט, למרות שלא נקבעה נכות צמיתה נוכח החשש האמיתי לנכות לאור השבר ולאור הסכמתה לקבלת פסק דין על דרך הפשרה.

7.הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות. תשובת המומחה הרפואי ביחס לאופי הפציעה, לרבות העובדה כי בעוד התובעת טוענת כי הדלת פגעה באצבעות כף רגלה, לא היה זכר לפגיעה באצבעות אחרות מחזקת את דברי המומחה ואת כפירתה בנסיבות האירוע.

אשר לטענה לפיה מתקשה לנעול נעל סגורה עקב הפגיעה- מסתבר שכבר ב2007 התלוננה כי לא יכוה לנעול נעליים סגורות בשל בליטה בצד המדיאלי קדמי של שתי כפות הרגליים.

ביחס לנזק – הנתבעת צרפה תלושי שכר מהם עולה כי לתובעת הפסד שכר בסך 2,220 ₪ בלבד. כאב וסבל – בהתעלם משאלת החבות גובה פיצוי של 7,000 ₪ הוא המתאים במקרה זה. הוצאות רפואיות לרבות נסיעה – 500 ₪.

8.לאחר עיון בסיכומי הצדדים, כתבי הטענות על נספחיהם וחוות דעת מומחה בית המשפט אני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי כולל בסך 10,000 ₪. בסך זה שוקללו כל רכיבי הנזק והכן כומתו תהיות בשאלת האחריות וספק באמינות התלונות נוכח התיעוד הרפואי הקודם. נוכח הספק בהצדקת המינוי, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה והעובדה כי הנתבעת נשאה בשכר טרחת המומחה, נכון יהיה, בנסיבות הענין, להפחית את שכר טרחת המומחה מהפיצוי (5,382 ₪) - כך שהסכום הסופי לתשלום עומד על 4,618 ₪.

8.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,618 ₪. הנתבעת תשפה את התובעת באגרה ששולמה עם פתיחת התיק ותשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל 594 ₪. ניתן פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.