ת"א 14288-04-09 כפורה ואח' נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ואח'

1. התובעת, אכאבר כפורה, הגישה תובענה נגד חמש נתבעות: 1. מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל, 2. אברהם יצחק בע"מ, חברה קבלנית, 3. מגדל – חברה לביטוח בע"מ 4. עיריית קרית שמונה, 5. שפירא מרכוס – מהנדסים בע"מ וזאת בגין נזקי גוף.

2.התובעת ילידת שנת 1945, תושבת מג'דל שמס, עקרת בית. הנתבעת 1 אחראית לפיתוח תשתיות הכבישים הבינעירוניים בישראל והיתה מעורבת בעבודות תיקון קטע כביש בו נפלה התובעת על פי הטענה. הנתבעת 2, היתה המבצעת של העבודות הקבלניות באותו כביש לפי חוזה נ/ 02/1911. הנתבעת 3 ביטחה את הנתבעת 2 בחבות צד ג' על פי פוליסה שמספרה 340006242/03. הנתבעת 4 הינה הרשות המקומית שבתחומה המוניציפאלי בוצעו העבודות; הנתבעת 5 הינה חברת ניהול ופיקוח הנדסי שנתנה שירותי פיקוח על העבודות על פי הסכם עם העירייה בחוזה מספר 192/02.

3.בכתב התביעה נטען שהתובעת נסעה עם בתה בשעות הערב ביום 3.6.05 מביתה למרכז המסחרי בקרית שמונה במונית שהורידה אותן ליד השוק. הן עברו ברגל דרך מעבר קצר לכיוון המרכז המסחרי לביצוע קניות. התובעת נתקלה בקטע כביש משובש, שם בוצעו עבודות סלילה. המקום היה חשוך והתובעת נתקלה בגוש בטון ליד בור שהיה בו מים שנראה כמו מכסה בור ביוב והיא נפלה. בכתב התביעה עוד צויין שבצד הכביש ממנו הגיעה לאחר שירדה מן המונית היו מונחות ערמות של גושי בטון שהיו יותר גבוהות מהכביש שגם חסמו את הראייה באותו קטע בו עברה. התובעת נפגעה קשה ביד שמאל. היא ובתה נסעו לבית חולים "זיו". באותו ערב, בשעה 20:24 לפי התיעוד הרפואי (נספח א' לכתב התביעה), בבדיקה אובחן שבר עם תזוזה שתוקן בהרדמה מקומית והיא שוחררה לביתה (נספח ב' לכתב התביעה).

4.נטען שהתובעת היתה אשה בריאה עובר לאירוע ותפקדה באופן מלא. נטען שביום 7.2.06, כחצי שנה ממועד התאונה, כאשר לא הוטב מצבה היא פנתה לקופת חולים ואובחן שהיא עדיין סובלת מנפיחות דיפוזית באצבעות כף יד שמאל עם הגבלה בתנועות וסטיה ניכרת של ציר פרק היד ומהגבלה ניכרת בתנועות והיא הופנתה לריפוי בעיסוק. נטען שבעקבות התאונה נאלצה התובעת לעבור שתי סדרות של טיפולים פיזיותרפיים אשר בסופם לא חלה הטבה משמעותית במצבה. ביום 30.3.09, כעבור 4 שנים, משלא חל שיפור במצבה היא פנתה לקופת חולים שם אובחן אצלה קיצור של הרדיוס ועיוות של המשטח המפרקי הרדיאלי וחוסר חיבור של סטילואידה אלאנארית (נספח ג' לכתב התביעה).

5.התובעת טענה שלא ידעה ואין באפשרות לדעת את הנסיבות שגרמו לאירוע התאונה וטענה גם לתחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין. בגין הפגיעה בה היא תבעה נזק מיוחד בסך 21,000 ₪ ונזק כללי שסכומו לא פורט.

6.כל הנתבעים הגישו כתבי הגנה. העירייה מסרה הודעות צד ג' נגד נתבעים 1 – 3. במהלך ההליך הגיעו הצדדים להסכמה על אחוזי נכות אך נותרה מחלוקת באשר לנכות התפקודית והאחריות.

7.למען הסדר יצויין שהוגשה חוות דעת על ידי הנתבעת 5 שנערכה על ידי ד"ר מיכאל טנצמן לפיה קבע נכות אורתופדית בשיעור של 10% בגין חיבור גרוע של עצם הרדיוס. באותה חוות דעת נכתב שמדובר בנכות "שהינה רנטגנית בעיקרה שכן תפקודית אין למעשה כל פגיעה בשורש כף היד השמאלית ובגפה שמאל עליונה. טווחי התנועה של שורש כף היד טובים ביותר עם שינוי מינימלי יחסי לצד ימין, אין כל פגיעה נוירווסקורלית גם לא עורית וטווח התנועה של האצבעות תקין אף הוא. נכון כי מדובר בשבר תוך פרקי אך מדובר בגפה שאינה נושאת את משקל הגוף ולכן קיימת סבירות לא גבוהה שיופיעו שינוים ניוונים בשורש כף היד בפרק הרדיו-קרפלי (שינויים אלו לא הופיעו בצלום עדכני שבוצע כ- 5 שנים מיום התאונה). מדובר כאמור בגפה הלא דומיננטית וניתן לסכם ולומר כי חרף השבר ברדיוס ההיסטלי והאיחוי לא במנח אנטומי אין כל פגיעה תפקודית בגפה שמאל עליונה" (חוות הדעת מיום 29.6.2010).

8.מטעם התובעת הוגשה חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר גטאס דאוד ביום 14.2.2010 בה נקבעה על ידו נכות בשיעור של 10% בגין חיבור גרוע של הרדיוס. חוות דעתו לא התייחסה להיבטים תפקודיים למען העובדה שצויין בפרק פרשת המקרה שהתובעת תארה הגבלה תפקודית בידה השמאלית, כאבים המחמירים במאמצים וקושי בביצוע עבודות משק הבית ותחושה של יד עקומה.

ההסדר הדיוני