ת"א 14267-03-16 שריאור נ' עירית נהריה

לפניי בקשת המבקש לביטול החלטה מיום 18.9.2016 שניתנה בהעדר התייצבותו. באותה החלטה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 31.3.2016.

ההליכים עד כה

ביום 7.3.2016 הגיש המבקש "בקשה דחופה ביותר במעמד צד אחד לצו מניעה קבוע". בבקשה הלין המבקש על כך שהמשיבה נוקטת נגדו הליכים לפי פקודת המסים (גביה) בגין חוב ארנונה וטען כי הוא זכאי לפטור מתשלום ארנונה (בתגובת המשיבה הובהר כי מדובר בחוב בסכום של כ- 4400 ₪). המבקש ביקש מבית המשפט סעד כדי "להגן על האזרח מפני רשעות העיריה הנתבעת וכדי למנוע ממנו את הנזקים הגשמיים והנפשיים שאינם ניתנים לתיקון". לבקשה נלוותה בקשה למתן סעד זמני. בהחלטתי מיום 7.3.2016 קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 28.3.2016, אולם לא ראיתי ליתן צו במעמד צד אחד. לבקשת המשיבה הדיון נדחה ליום 31.3.2016.

יצוין עוד כי המבקש הגיש בקשה לפטור מאגרה ובהחלטה מיום 7.3.2016 פטרתי את המבקש מתשלום אגרה. ואולם המשיבה הגישה ביום 21.3.2016 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לפטור את המבקש מאגרה. בין היתר הפנתה המשיבה לכך שהמבקש פתח בעבר בהליכים רבים מאד בערכאות שונות וכי הוא לא הוכיח את זכאותו לפטור מאגרה.

לישיבת יום 31.3.2016 לא התייצב המבקש ועל כן ניתן פסק דין בו החלטתי "לדחות את הבקשה/ההליך בו נקט התובע".

לשם שלמות התמונה יצוין כי תיק בית המשפט כולל פניות מפניות שונות של המבקש שאינני רואה לסקור את כולן. בין היתר ביקש המבקש, לדבריו לאור סירוב דואר ישראל למסור לו דואר רשום, כי המסמכים המשוגרים לו על ידי מזכירות בית המשפט יישלחו בדואר רגיל ולא בדואר רשום.