ארמונות שלמה סעדון 2011 בע"מ נ' אטינגר

1.לפני בקשה מטעם הנתבעת בתביעה העיקרית (להלן:- "המבקשת"), לחיוב התובעת בתיק העיקרי (להלן:- "המשיבה"), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה של המבקשת בהליך, בקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

כללי:

2.ביום 5.2.15 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת, במסגרתה עתרה לסעד כספי בסכום של 1,309,240 ₪, בשל נזקים שנגרמו לה, לטענתה כתוצאה מהפרת הסכם בין הצדדים. על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נחתם הסכם להשכרת אולם אירועים (להלן: "הנכס" או "המושכר"). המשיבה ששכרה את הנכס מאת המבקשת, טענה כי כל תקופת השכירות לא נעשה שימוש במושכר מכיוון שהמושכר לא היה ראוי לשימוש ואף היה מיועד להריסה.

לטענת המשיבה, לאחר שקיבלה החזקה בנכס, הסתבר, כי התקרה בנכס אינה בטיחותית ומסוכנת ולכן יש צורך להחליפה.

המבקשת ביקשה להחליף את התקרה, אלא שתוכניות הביצוע לא תאמו את תוכניות המשיבה באשר לשימוש בנכס ולכן סוכם, כי המשיבה תכין תכנית חלופית ותבצע בעצמה, על חשבון המבקשת, את השינויים במושכר.

לאחר שהחלה המשיבה בביצוע השינויים וביקשה מהמבקשת תשלום עבור אותם שינויים, התנתה המבקשת את התשלום בקבלת היתר בניה, דבר שלא סוכם מלכתחילה.

עד היום, חרף פגישות והסכמות, טרם העבירה המבקשת לידי המשיבה את עלות השיפוץ ולא ניתן לעשות שימוש כלשהו בנכס, הגם שהמשיבה ממשיכה לשאת בתשלום דמי השכירות בגין המושכר. כן נטען, כי נגרם למשיבה הפסד רווחים בגין העדר יכולת להפעיל את המושכר.

לטענת המבקשת, המשיבה הכירה את הנכס לפני החתימה על ההסכם והצהירה במסגרת ההסכם, כי ראתה ובדקה את המושכר ומצאו במצב טוב מאד, תקין ומסודר ומתאים לצרכיה וכו'. עוד טענה המבקשת כי תביעה זו הוגשה, כתביעה שכנגד לתביעה שהוגשה על ידי המבקשת, ביום 25.11.14, לפינוי המושכר.

תמצית טענות הצדדים:

3.לטענת המבקשת, המשיבה הנה חברה בע"מ שיש לחייבה במתן ערובה מכוח הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999, וכי חריגה מכך תעשה אך אם שוכנע בית המשפט, כי נסיבות העניין או יכולתה הכספית של המשיבה אינן מצדיקות חיוב כאמור ונטל השכנוע בעניין זה רובץ לפתחה של המשיבה.

4.המבקשת, טוענת כי מדובר בתביעת סרק מופרזת אשר הוגשה בחוסר תום לב, המבקשת דורשת פיצוי בסך 950,000 בגין ראש נזק- מניעת רווח, המבקשת לא צרפה אסמכתאות והטענות נטענו בעלמא כאשר עד למועד הגשת כתב התביעה לא נשלח מכתב דרישה בדבר הנזק הנטען, מקונן בה החשש, כי ככל שיפסקו לטובתה הוצאות היא לא תוכל לגבותן מהמשיבה ולכן מבקשת הפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות ככל שיפסקו. לטענת המבקשת, יש להורות על הפקדת ערובה בשיעור שלא יפחת מ- 10% מסכום התביעה.

5.בא כח המשיבה התנגד לבקשה וביקש לדחותה על הסף. לדבריו, מדובר בתביעה שסיכוייה להתקבל טובים ולא בתביעת סרק. עוד ציין, כי המשיבה שילמה שכירות ללא שימוש בנכס כמו כן שלחה היא המחאות לתשלום השכירות עבור השנה השלישית והרביעית, אך המבקשת השיבה אותן. המשיבה השקיעה מאות אלפי שקלים בשיקום הנכס וכי המבקשת לא טענה כי למשיבה אין יכולת כלכלית.

6.בתגובת המבקשת לתגובת המשיבה, טענה המבקשת כי יש לקבל הבקשה היות והמשיבה בחרה שלא לצרף כל מסמך בתמיכה לטענותיה, כאשר הנטל להוכחת יכולת כלכלית מוטל על כתפה. מעבר לכך העלתה תמיהה, הכיצד הושקעו כספים רבים על ידי המשיבה וזו טוענת כי הנכס נמצא בסכנת התמוטטות.