ת"א 14259-03-15 זיסמן ואח' נ' אילת ואח'

לפניי שתי בקשות: בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף ובקשת התובעות למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

1.בכתב התביעה עותרות התובעות לצו מניעה אשר ימנע מהנתבעות לעשות כל שינוי ו/או שימוש בנכס שבבעלותן וכן להורות על השבת המצב לקדמותו טרם ביצוע עבודות הבנייה. מדובר בחנות מספר 4 בדרך יותם אילת (גוש 40006) (להלן: הנכס) אשר נרכש ע"י אינג' ליאון זיסמן ז"ל ביום 6.1.1972 (הסכם רכישה צורף כנספח 1 לתביעה). נטען כי התובעות הן היורשות של הנכס, לתובעת 1 בעלות מלאה והתובעת 2 מהווה זרוע לביצועה.

עוד נטען בכתב התביעה כי ביום 6.3.2015 הגיעו לנכס טרקטורים מטעם הנתבעות והרסו את מדרגותיהן הפרטיות ללא הסכמתן וללא ידיעתן. לדידן, המדרגות הן חלק מהנכס מכוח הסכם הרכישה כאמור בסעיף 1.ז בהסכם הרכישה. זאת ועוד, מספר ימים קודם הרסו הנתבעות את שער הברזל שהוצב בכניסה לנכס המצוי שם למעלה מארבעים שנה. הריסת המדרגות בוצעה ללא היתר בנייה וזאת בכדי להפכן ממדרגות פרטיות למדרגות ציבוריות ולהרחיבן לצורך שימושה של חנות סמוכה.

בהתאם להחלטה מיום 20.4.2015 הותר לנתבעות להגיש את כתב ההגנה לאחר החלטה בבקשה דנן.

2.בבקשה לסילוק התביעה על הסף, הנתבעות עותרות למחוק את התביעה בטענה עיקרית אחת לפיה לתובעות אין זכות עמידה בבית המשפט שכן הן נעדרות זכויות בנכס. לטענתן, כתב התביעה מתאר את התובעות כבעלות על הנכס בהתאם להסכם הרכישה. אולם עיון בהסכם הרכישה מעלה כי הרוכש איננו אינג' ליאון זיסמן אלא חברת סלע את זיסמן בע"מ. ביחס לתובעת 1 נטען כי צרפה עצמה לתביעה בעוד שאיננה בעלת זכויות בחנות, אינה צד להסכם הרכישה ואינה זכאית להירשם כבעלת הזכויות. ביחס לתובעת 2 נטען כי לא ברורה זיקתה להליך, היא לא התייצבה לדיון שהתקיים בבית המשפט ולא הגישה ייפוי כוח לצורך ייצוגה בתביעה. עוד נטען, כי ככל ומונה מנהל לעזבונו של מר ליאון זיסמן המנוח אין בידי היורשות זכות תביעה אלא באמצעות או בהרשאה של מנהל העיזבון מכאן שהמכתב שצורף לתביעה המאשר את הבעלות של התובעת 2 בנכס אין בו כדי להוות זכות להגשת התובענה.

3. מנגד, התובעות בתגובתן מבקשות לדחות את הבקשה תוך שנטען כי מחיקה על הסף הינו אמצעי הננקט על ידי בית המשפט בלתי ברירה במקרים יוצאי דופן וחריגים. נטען כי המבקשות לא צרפו תצהיר חרף טענותיהם העובדתיות ונמנעו מלצרף אישור על מצב הזכויות. לגופו של עניין נטען כי האישור שהוגש ע"י מנהל העיזבון מעיד על בעלותה של התובעת 2 בנכס וכי אין צורך במסמכים נוספים. ביחס לטענות נגד התובעת 2 צורף ייפוי כוח המסמיך את התובעת 1 (שהינה בתה של התובעת 2) לפעול בשמה. זאת ועוד, התובעות צרפו מכתב שנרשם ע"י מנכ"ל המשיבה 2 בעניין הזמנה לכנס ומוען לגב' זיסמן שושנה כבעלת הנכס מכאן שהן מנועות מלטעון כי הנתבעת 2 איננה הבעלים. עוד הוסיפו כי שאלת הזכויות הקנייניות נשוא ההליך אינן רלוונטיות לצורך מתן הסעד המבוקש שכן סעיף 19 לחוק המקרקעין נועד להשבת המצב לקדמותו בלא בירור שאלת הזכויות.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקה על הסף להידחות.

לתובעות מגיעה הזכות כי יינתן להן יומן בבית המשפט תוך מתן הזדמנות להעלות את טענותיהם ולהביא מלוא ראיותיהם. בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט בבוא לשקול אפשרות זו ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, פרק י"א סילוק על הסף, עמ' 171).

הבקשה והן התגובה כוללות פרטים וטענות עובדתיות רבים המצריכים בירור עובדתי מקיף במסגרת שמיעת הראיות. טענת הנתבעות כי לתובעות אין זכות עמידה בתביעה בשל העדר זכויות בנכס ומנגד טענת התובעות כי התובעת 2 רכשה זכויותיה בנכס מכוח צו הירושה, הגם שטרם הוסדר הרישום (לא ברשות מקרקעי ישראל ולא בלשכת רישום המקרקעין) – הן טענות עובדתיות השלובות בטענות משפטיות אשר מצריכה בירור משפטי.