סויסה נ' זכריא ואח'

1.בכתב התביעה המתוקן טוען התובע כי התקשר עם הנתבע 1 בחוזה לפיו הוא מוכר לנתבע 1 דירה בנצרת עילית, תמורת 200,000 ₪. נטען כי הנתבע 2, עורך דין, ייצג את הנתבע 1 בעסקה (פס' 4; להלן: עורך הדין). זאת, למרות המצג שהוצג בפני התובע לפיו עורך הדין מייצג את שני הצדדים לעסקה. נטען, כי ביום מכירת הדירה סוכם כי חוב לבנק למשכנתאות בסכום של 40,000 ₪ ישולם מכספים שישולמו על ידי הנתבע 1 לידי עורך הדין בנאמנות. לטענת התובע בכתב התביעה המתוקן, הוסכם כי על הדירה קיים חוב לעיריית נצרת עילית וכי סך של 30,000 ₪ אשר יפקידם הנתבע 1 בידי עורך הדין, ישולמו לעירייה "ויסולק החוב לעירייה, הכל כפי שעולה מסע' 10 ב' להסכם". כך, בסופו של דבר, סך של 130,000 ₪ היה אמור להגיע לידי התובע, ו-70,000 ₪ יועברו לפרעון החובות הנזכרים. נטען כי הסכומים בענין משכנתא וחוב לעירייה ננקבו בידי עורך דין לאחר שבדק אותם אצל הגורמים המוסמכים. התובע טוען כי חתם לנתבע 1 על כל המסמכים לשם סילוק החובות ולשם העברת הדירה על שמו ומסר לנתבע 1 את החזקה בדירה ביום 5.9.2007.

2.לטענת התובע, מתוך 130,000 ₪ הגיעו אליו רק 120,000 ₪ והנתבע 1 נותר חייב לו 10,000 ₪. כן נטען, כי הנתבעים היו אמורים לשלם את יתרת התמורה ישירות לעיריית נצרת עילית ולבנק למשכנתאות. התובע טוען כי סבר במשך שנים שהחובות שולמו. לטענתו הוא נדהם לגלות שהחוב לעירייה טפח לסך 120,000 ₪, וכי חשבון הבנק שלו עוקל בידי העירייה בגין חוב זה.

3.לטענת התובע, עורך הדין החזיק בכספים בידו, אותם אמור היה לשלם לפרעון החובות הנזכרים. לטענתו, בנסיבות, חלה על הנתבעים החובה לשלם את החוב לעירייה. נטען כי עורך הדין הפר את חובת האמון כלפי התובע כאשר לא קיים את התחייבותו הנטענת לפרוע את החוב לעירייה ועיכב בידיו כספים לו לא שלא כדין, תוך הגדלת נזקי התובע. לטענת התובע, עורך הדין, אשר התיימר לייצג את שני הצדדים אלא ייצג לאמתו של דבר רק את הנתבע 1, גם ייצג את הנתבע 1 נגד התובע, תוך שפעל בניגוד אינטרסים והפר חובות לפי חוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה המותקנים מכוחו. נטען כי עורך הדין התנהל ברשלנות קיצונית ובהיפר חובה חקוקה.

4.הנזקים להם טוען התובע הם:

א.100,000 ₪ - חוב לעיריית נצרת עילית

ב.10,000 ₪ -יתרת התמורה על פי ההסכם

ג.2787 ₪ - הפרשי ריבית והצמדה על יתרת התמורה

ד.20,000 ₪-פיצוי מוסכם על פי החוזה

ה.30,000 ₪ -עוגמת נפש

דיון

הצדדים הסכימו כי החובה לשלם את החוב לעיריה והחובה לפעול (טכנית) לסילוק החוב רובצות על המוכר (התובע), לא על הקונה (הנתבע 1)