ת"א 14102-01-16 ד"ר משה וינברג ושות',עורכי-דין ונוטריונים נ' תחנת דלק - נווה שלום בע"מ ואח'

לפניי בקשות הנתבעים, (להלן: "המבקשים"), לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות וכן לסילוק על הסף נגד הנתבע 2, (להלן: "המבקש") אף בהעדר עילה ובשל מעשה בית דין.

התובעת הינה חברת עורכי דין.

הטענות המקדמיות נכתבו במסגרת כתב ההגנה, כשהתגובה לטענות נטענה במסגרת כתב התשובה, אשר הגישה התובעת (להלן: "המשיבה"). בבקשה נפרדת טענה המשיבה, כי למעשה כתב ההגנה מהווה בקשה לסילוק על הסף ועל כן יש להורות על מחיקת כתב ההגנה ועל מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף.

בהחלטתי מיום 1.3.16 בקשתי את תגובת המבקשים, אשר לטענות המשיבה בנוגע לכתב ההגנה.

המבקשים בתגובתם דחו את בקשת המשיבה לראות בכתב הגנתם כבקשה לסילוק על הסף בלבד, ובקשו כי במידה ובקשתם לסילוק התביעה על הסף במסגרת כתב ההגנה תדחה, יתאפשר להם להגיש את טענותיהם בנושא החוב לגופו של עניין, שכן לטענתם אין טעם להעלות טענות כספיות כשטענת ההתיישנות אינה חדה ואינה ברורה. במסגרת תגובתם טענו המבקשים אף לגופו של עניין.

ביום 31.3.16 הגישה המשיבה את תשובתה לתגובת המבקשים.

טרם אדון בבקשה לגופה, אציין, כי אכן, כתב ההגנה למעשה מהווה בקשה לסילוק על הסף, כשדרך המלך הייתה להגיש בקשה לסילוק על הסף עם בקשת אורכה להגשת כתב הגנה, עם זאת בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שיפורט להלן ובתוצאה אליה הגעתי, אין בכך כדי למחוק את כתב ההגנה אלא לאפשר את תיקונו.

אין מחלוקת, כי בין המשיבה לבין הנתבע 2 ואשתו התנהלו הליכים משפטיים קודמים במסגרת ת"א 24327-06 (להלן: "התביעה הראשונה") שם תבעה המשיבה את המבקש ואשתו בגין אותה העילה, אותה מסכת עובדתית ואותו הסעד המתבקש כפי שמתבקש בענייננו, והוא תשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שנתנה המשיבה במהלך שנים 2003- 2006.

אין מחלוקת, כי בית המשפט קמא קבל את תביעת המשיבה וכי בערעור על פסק הדין, ע"א 16258-09-13 , קיבלה ערכאת הערעור את הערעור וקבעה כי על המשיבה להשיב למבקש ואשתו את הסכומים אשר התקבלו בידה מהם.