ת"א 1405-09-15

1. לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי יורשיו ועזבונו של המנוח ע.ע. ז"ל, יליד 1955, אשר נפטר בתאריך 13/3/12, בהיותו בן 57 שנים, כתוצאה משרשרת כשלים טיפוליים.

2. מכתב התביעה עולה, כי המנוח, בעל רקע של מחלה פסיכיאטרית, סבל מהשמנת יתר ומאי ספיקה נשימתית כרונית, אשר בגינה התאשפז בבית החולים "אסותא", לצורך ביצוע ניתוח קיצור קיבה (שרוול) ותיקון בקע בטני.

בסופו של דבר, לא בוצע ניתוח קיצור הקיבה בשל הידבקויות, אולם תוקן הבקע הבטני.

מכתב התביעה עולה, כי המנוח היה נסער בשל אי ביצוע ניתוח השרוול, אולם חרף מצבו הנפשי הוא שוחרר מבית החולים .

כעבור כיממה שב המנוח לבית החולים "אסותא", כשהוא נסער מאד, וזאת לאחר שנפל בביתו, כשהוא חש כאבים, מתקשה במתן שתן, וסובל מדימום בפצע הניתוחי. מכתב התביעה עולה, כי המנוח אושפז, אולם לא טופל, וכאשר מצבו הנפשי החמיר ונוצר קושי להתמודד עימו, "נזרק" המנוח לרחוב, כשהוא לבוש בפיג'מת בית החולים, וללא מכתב שחרור.

בהמשך אושפז המנוח פעמיים בבית החולים "שיבא", ובשל מצבו הנפשי הקשה, הוא הועבר למחלקה הפסיכיאטרית, כשהוא סובל מקשיי נשימה שהלכו והחריפו, בין היתר, בשל מינון תרופות ההרגעה שקיבל, אשר "תרמו" להחמרה בקשיי הנשימה ובמצב ההכרה שלו.

חרף מצבו החמור, נמנע צוות המחלקה הפסיכיאטרית מהעברתו לחדר מיון, או לחדר טראומה, לצורך קבלת טיפול בשל מצבו ההמודינמי החמור, עד אשר, כתוצאה מהמצב החמור, פיתח המנוח דום נשימה ודום לב, ולדאבון הלב נפטר, חרף מאמצי החייאה שנעשו על ידי צוות המחלקה הפסיכיאטרית, שלא היה מיומן ואף לא היה מצוייד לצורך ביצוע החייאה אפקטיבית.

3. עוד עולה מכתב התביעה, כי בעקבות מותו של המנוח הוקמה במשרד הבריאות ועדת בדיקה, אשר מסקנותיה מצביעות על כשלים חמורים בטיפול במנוח, הן בבית החולים "אסותא" והן בבית החולים "שיבא".

באשר לבית החולים "אסותא" – הוועדה קבעה, בין היתר, כי הוצאתו של המנוח מבית החולים, באופן בו הוצא, מהווה חריגה מנהלים בסיסיים באשר לאופן שחרור חולה מבית חולים.