ת"א 1396-0909 נובמבר 2014

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין בניתן במעמד צד אחד ביום 2.10.14 משלא התייצבו הצדדים לדיון שנועד לשמיעת הראיות בתיק ואשר קביעתו נעשתה במעמד הצדדים.

יצוין למען הסדר הטוב, כי המשיבה מצידה לא עוררה בקשה מקבילה חרף חלוף המועד לעשות כן.

לאחר עיוני בבקשה על נימוקיה, מצאתי מקום לדחותה ולהותיר בעינה את ההוראה בדבר מחיקתן של התביעה והתביעה שכנגד ואבהיר:

ראשית דבר, במישור הפרוצדוראלי – הבקשה אינה נתמכת בתצהיר שמתחייב הינו בהיות הבקשה נשענת אף על טענות עובדתיות, לרבות ובאופן תמוה, בשמה של המשיבה.

שנית, אין הדעת נוחה מאמירה סתמית לפיה נשתכח דבר קיומו של הדיון מחמת טעות של המזכירה (שפרטיה לא צוינו כלל) ואין סביר הדבר כי בית המשפט וציבור המתדיינים הם שיצטרכו לשאת בתוצאותיהן של טעויות כגון דא ולאמור משנה תוקף עת עסקינן בדיון שנועד לשמיעת הראיות. יושם לב כי לאחר קביעת מועד שמיעת הראיות ניתנה החלטת בית המשפט מיום 2.1.14 וזאת עפ"נ פנייתה של הנתבעת הנושאת בראשה התייחסות מפורשת למועד הקבוע לשמיעת ראיות. החלטה זו הומצאה לצדדים שניהם והגם שכך ומשום מה לא נרשם מועד זה.

אין בידי להבין, מכל מקום, מדוע תובע שתביעתו תלויה ועומדת שנים כה רבות, אינו טורח לעקוב ולוודא כי תביעתו מקודמת ובפרט עת הדיון שקדם לאחרון קדם לו בכשנה.

מכל מקום, סבורתני כי אין מקום לציון מציאות הלחימה בתקופת מבצע "צוק איתן" כענין של מה בכך ובלא זיקה מומחשת וברורה לעניננו אנו.

עיון בבקשה מלמד כי זו מתמקדת כל כולה בעניינו של התובע עצמו בתביעתו תוך התעלמות מוחלטת ממשמעות והשלכות התנהלותו זו, לרבות במישור כספי הציבור, כמצוין בפסק הדין שניתן.

בית המשפט שקל ולא מעט מהי הסנקציה הראויה בנסיבות הענין ובניגוד לנטען בבקשה, לא בחר הוא בסנקציה החמורה של דחיית התובענה וחסימת יומו של המבקש וכאמור מפורשות בפסק הדין:

"במצב דברים זה ומשעסקינן בתיק התלוי ועומד משנת 2009, סבורה אני כי במסגרת שיקול הדעת הנתון, ראוי להפסיק הליך זה לאלתר וככל שלצדדים ענין ועדיין בהתדיינות יתכבדו לעורר תביעות חדשות ולהשתלב מחדש לפי סדר כניסת התיקים". 

בהתאם למתווה זה, הורה בית המשפט על מחיקתן של התביעות ולא על דחייתן.