ת"א 13874-05-09 איבושיץ נ' מדינת ישראל

לפני בקשה של הנתבעת לשוב ולהורות על הוצאת חוות דעתו של פרופ' חרמש, המומחה מטעם התובע בתחום הפסיכיאטריה, הנושאת תאריך 9.3.14, אשר צורפה לכתב התביעה המתוקן בשנית שהוגש ביום 22.4.15 ולחלופין בקשה להורות על מחיקת חלקים ממנה.

תמצית טענות המבקשת

בהחלטתו מיום 12.3.15 נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשת המבקשת להורות על הוצאת מסמכים מתיק בית המשפט ובניהם כתב התביעה המתוקן בשנית שהוגש על ידי התובע ביום 11.3.14, חוות דעת ד"ר שקד שצורפה אליו, חוות דעת משלימה של פרופ' חרמש מיום 9.3.14, סיכום רפואי שערך פרופ' דנון מיום 3.3.14 ועוד. בהחלטתו קבע בית המשפט מהן התוספות והשינויים אותם יוכל התובע לערוך בכתב התביעה והוסיף, כי התובע לא יוכל לצרף את חוות דעתו של פרופ' חרמש שצורפה לכתב התביעה המתוקן תוך שנקבע, כי לתובע מותר להגיש תוספת לחוות הדעת הפסיכיאטרית של פרופ' חרמש מיום 15.9.09 שצורפה לכתב התביעה, שתתייחס רק לטענות בעובדה שהותר לתובע להוסיף לכתב התביעה המתוקן בהקשר של סעיף 11 לחוק ההתיישנות. בפועל, ערך התובע תיקונים בכתב התביעה המתוקן בשנית בהתאם להחלטת בית המשפט וצירף אליה את חוות דעתו של פרופ' חרמש בנוסח זהה לחלוטין לזה שצורף לכתב התביעה המתוקן, הכולל טענות שבית המשפט אסר צירופן מבלי שערך בה כל שינוי ותוך שהיא נושאת את אותו תאריך. בדיון שהתקיים ביום 9.6.15 הציע בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה על מחיקת קטעים מחוות דעתו של פרופ' חרמש. בהתאם להמלצת בית המשפט, הציג ב"כ המבקשת בפני ב"כ התובע, במעמד הדיון, את המחיקות המתבקשות אשר סומנו על גבי חוות הדעת וקיבל הסכמתו להן והצדדים הודיעו על כך לבית המשפט. בהמשך העביר ב"כ המבקשת לב"כ התובע את חוות דעתו של פרופ' חרמש תוך מחיקת הקטעים אותן נדרש למחוק, על מנת שניתן יהיה להגישה בהסכמה לתיק בית המשפט. אלא שאז התברר שב"כ התובע חזר בו מהסכמתו וסרב לרוב המחיקות הנדרשות. בנסיבות אלה, לא נותרה ברירה, אלא להגיש הבקשה דנן. בבקשה פורטו המחיקות המבוקשות ובניהן: תיקון סעיף 12 בעמ' 2 לחוות הדעת; מחיקת הפסקה האחרונה בסעיף 1 בעמ' 12 לחוות הדעת; מחיקת משפט מסעיף 3 בעמ' 13 לחוות הדעת; מחיקת סעיף 4 בעמ' 13 לחוות הדעת; מחיקת סעיף 5 בעמ' 14 לחוות הדעת; מחיקת סעיף 6 בעמ' 14 לחוות הדעת; מחיקת הפסקה השנייה בסעיף 1 בפרק הדיון והסיכום בעמ' 14 לחוות הדעת, ומחיקת סעיפים 3-2 בפרק הדיון והסיכום.

תמצית טענות המשיב

בהחלטה מיום 12.3.15 קבע בית המשפט את התיקונים אותם יש לאפשר בכתב התביעה המתוקן ואת המסמכים הרפואיים שניתן לצרף לכתב התביעה המתוקן, הכל בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6513/13 מיום 19.1.14. בעקבות החלטת בית המשפט נמחקו מכתב התביעה חלק מסעיף 28, סעיף 29 וסעיף 31. כל שאר הסעיפים האופרטיביים הרלוונטיים המתייחסים לעילת התביעה נותרו. בהתאם לכך אפשר בית המשפט לתובע להוסיף חוות דעת מתוקנת של פרופ' חרמש ובפועל, מחיקת משפטים מסוימים מחוות דעתו של פרופ' חרמש מיום 9.3.14 שהוגשה ביחד עם כתב התביעה המתוקן.

ב"כ המבקשת, מבקש למחוק למעשה את רוב התוספת של המומחה שמופיעה בעמ' 16-12 לחוות הדעת המתוקנת בטענה שהאמור שם מהווה טענות חדשות שעניינן ברפואה ולא טענות עובדתיות המותרות בתיקון מכוח סעיף 11 לחוק ההתיישנות וההחלטות הנ"ל. דרישת המבקשת מביאה לידי איון את החלטות בית המשפט ואת הרציו שעומד בבסיסן. חוות דעת רפואית אינה מגדירה עילת תביעה אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראיתית. על כן הוספה של חוות דעת רפואית בעניין שנכללה לגביו התייחסות בכתב התביעה אינה יוצרת עילה חדשה.

התובע מסכים לחלק קטן מהבקשה ומתנגד לכל יתר התיקונים והמחיקות המבוקשים.

תמצית טענות המבקשת בתשובה לבקשה

התובע מבקש לפתוח לדיון סוגיות בהן הכריע בית המשפט כמו גם בית המשפט העליון ובהן נדחתה גישת התובע. עצם העובדה שהתובע הגיש את חוות הדעת של פרופ' חרמש מיום 9.3.14 לכתב התביעה המתוקן בשנית באותו הנוסח שצורף לכתב התביעה המתוקן לגביו קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 12.3.15 כי לא ניתן להגישו, תוך ששב וקבע שהתובע לא יוכל להעלות טענות חדשות שעניינן ברפואה, מלמדת על גישת התובע המתעלמת במופגן מהחלטות בית המשפט. בית המשפט קבע בהחלטתו האחרונה כאמור, שהתובע יוכל לצרף לכתב התביעה רק טענות בעובדה שעניינן בטענתו לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות ואין מקום לכלול טענות בעובדה שהיו ידועות לו ללא קשר למסמכים החדשים שגולו לו באיחור לטענתו. כמו כן אין להתיר הגשת חוות הדעת כפי שהוגשה. בית המשפט הכריע וקבע שהתובע לא יוכל להעלות טענות שעניינן ברפואה, החורגות מהתיקון שהותר בהחלטת בית המשפט העליון, להבדיל מטענות שבעובדה המתייחסות לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות.

דיון והכרעה

למעשה, המחלוקת היא לגבי יישום החלטתי מיום 12.3.15.

בהחלטתי מיום 12.3.15 קבעתי במפורש כי איני מתיר את הגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר חרמש מיום 9.3.14 וניתנה לתובע האפשרות להגיש תוספת לחוות הדעת הפסיכיאטרית של פרופ' חרמש מיום 19.5.09 שתתייחס לטענות בעובדה שהותר לו להוסיף לכתב התביעה המתוקן. למרות זאת, התובע בחר לצרף את אותה חוות דעת מיום 9.3.14 לכתב התביעה המתוקן בשנית שהגיש ביום 22.4.15. התנהלותו של התובע בהקשר זה היא בגדר זלזול בהחלטת בית משפט ובמצב דברים זה היה ראוי לקבל את בקשת הנתבעת להורות על הוצאת חוות דעת פרופ' חרמש מיום 9.3.14 כפי שהוריתי בהחלטה מיום 12.3.15. עם זאת, כדי למנוע הליכים נוספים, להלן החלטתי לגוף המחלוקת לגבי מחיקת הקטעים מאותה חוות דעת.