ת"א 13867-12-13

הנתבעת 1 סבורה כי יש לקצוב מועד להגשת כתב הגנה מטעם התובעות ביחס לתביעה שכנגד שהוגשה על ידה.

התובעות סבורות כי לעת הזו אין להורות כך, ולו מן הטעם כי התביעה שכנגד עשויה להיות רלוונטית, אם בכלל, רק אם תידחה תביעת התובעות להכיר בזכותן הייחודית והבלעדית, להוסיף ולהחזיק בנכס.

מנגד, התובעות עותרות לחייב הנתבעת 1 לאפשר להן עיון בחוות דעתו של השמאי שנשכר מטעמה של הנתבעת.

הנתבעת 1 סבורה כי הואיל ומדובר במסמך שנערך לרגל וכחלק מהתגוננותה בפני ההליך המשפטי, אין לחייבה לעשות כן.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הנני סבורה כי אין לחייב התובעות להתגונן, כבר עתה, בפני התביעה שכנגד, שהלוא זכותה של הנתבעת 1 להישמע בתביעתה, מותנית בקיומה של קביעה שיפוטית לפיה, לתובעות אין זכות ייחודית בנכס.

ניתן לומר כי התביעות המנוגדות, מעקרות זו את זולתה, ונכון וראוי להכריע תחילה בזכויות התובעות, בטרם ניתן יהיה לבחון זכויות הנתבעת, אם בכלל.

משכך מצאתי לנכון לקבוע כי לעת הזו, וכל עוד לא יקבע אחרת, פטורות התובעות מלהגיש כתב הגנה בתביעה שכנגד. ודוק, הנחת המוצא בתביעה שכנגד הינה, כי הזכויות בנכס היו והינן של הנתבעת 1 . ברור מאליו כי אם תיעתר תביעת התובעות, ותוכר זכותן העודפת לגבי הנכס, יהיה בכך כדי לסתום הגולל על זכותה של הנתבעת 1 לתבוע סילוק יד.