ת"א 13751-04-13אחים ויקטור יוסף ונפתלי בע"מ ואח' נ' כלמוביל בע'מ ואח'

1. בקשה לסילוק התובענה על הסף, מחמת התיישנותה.

2. רקע הבקשה הינו כתב תביעה בסך של כ-14 מליון ₪, שהגישו המשיבים (התובעים) כנגד המבקשים (הנתבעים), שעניינה נזקים שנגרמו להם בשנת 2005 בעקבות יחסים מסחריים שהתקיימו בין הנתבעת לתובעת ומצגי שווא שניתנו עוד בשנת 2000. לטענת המבקשים, מדובר בתביעה חסרת יסוד שכל עילותיה התיישנו זה מכבר.

• תמצית טענות הצדדים

   

  3. תמצית טענת המבקשים היא, שההסכמים הרלוונטים לתביעה שהיו בתוקף במועד סיום ההתקשרות בין הצדדים הם ההסכם משנת 1998 (שעניינו הרשאה לשמש כסוכנות מכירות מורשית) והסכמים משנת 2003 (שעניינם הרשאה לשמש מוסך מורשה), התיישנו, זאת נוכח ההלכה כי עילות תביעה שעניינן הפרת חובות בשלב כריתתו של חוזה, נולדות במועד כריתת ההסכמים נושא התובענה ולכל המאוחר במועד בו נודעו לתובעים ההטעיה וחוסר תום הלב, מקום שאלו לא היו ידועים להם קודם לכן.

  בענייננו, העילות הטרום חוזיות נולדו כאמור בשנת 1998 ובשנת 2003, ועל כן התיישנו לכל המאוחר בשנת 2010.

  לחלופין, גם אם לא היו המשיבים מודעים להטעיה ולחוסר תום הלב, הרי שהעילות הטרום חוזיות נולדו במועד ההודעה על ביטול ההסכמים, היינו ביום 26.5.2005 ולכל המאוחר ביום 8.1.2006 (מועד הגשת תשובת המבקשים לצו מניעה זמני שהוגש על ידי המשיבים ובמסגרתה לובנו והובהרו הוראותיהם של ההסכמים שלשיטת המשיבים לא היו ידועות להם). במצב דברים זה, התיישנו עילות התביעה לכל המאוחר ביום 7.1.2013.

   

  4. באשר לטענת המשיבים בתביעתם לתניות מקפחות בחוזים אחידים, טוענים המבקשים, כי מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד כריתת החוזה. על כן גם עילת התביעה שעניינה תניות מקפחות בחוזה אחיד התיישנה לכל המאוחר בשנת 2010.

  5. גם העילה שעניינה עשית עושר שלא במשפט, התיישנה לטענת המבקשים לכל המאוחר ביום 10.1.2013, זאת נוכח המועד בו סוכם על סיום היחסים המסחריים בין הצדדים במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של החלטה ביום 10.1.2006.

  6. ולבסוף, גם עילות התביעה הנזיקיות התיישנו זה מכבר, משלמדו המשיבים על הנזקים הנטענים על ידם בעטיים של מעשי הרשלנות ומצגי השווא להם הם טוענים בנוגע להשקעות הכספיות של המבקש 2 במבקשת 1, עוד במועד ההודעה המוקדמת ביום 26.5.2005, שאז התברר להם לטענתם, כי בניגוד ל"ברכת הדרך" מצד המשיבים, יבואו יחסיהם המסחריים לסיומם. לאור זאת גם עילות התביעה הנזיקיות התיישנו ביום 26.5.2012.

  7. תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה ובה עותרים הם לדחיית הבקשה. מעבר להלכות הכלליות הנוגעות לדיני ההתיישנות אותם מפרטים המשיבים בהרחבה, טוענים הם לגופן של הטענות, כי עילת התובענה לא נולדה בשלב כריתת ההסכמים בין הצדדים ואף לא במועד הודעת ביטול ההסכמים בין הצדדים (26.5.2005) או במועד הגשת תשובת המבקשים לבקשת צו המניעה הזמני (8.1.2006), אלא רק ביום 10.4.2006 שהוא המועד בו הגיעו ההסכמים בין הצדדים עפ"י הסכמתם לסיומם המוחלט, כלומר יומיים טרם שחלפה תקופת ההתיישנות. במהלך כל התקופה שעד אותו מועד, המשיכו הצדדים במגעיהם וכל עוד לא ניתנה החלטה ולא הסתיימו ההסכמים בין הצדדים, הרי שלא היתה למשיבים ידיעה ממשית ומגובשת על היקף זכויותיהם ונזקיהם ולכן לא היו בידיהם עובדות מספקות לצורך הגשת תביעתם על שלל רכיביה. על כן החל מרוץ ההתיישנות רק במועד הקובע לשיטתם – 10.4.2006.

  המשיבים טוענים עוד, כי הגישו המרצת פתיחה ביום 25.12.05 שכללה עילות זהות לעילות נושא התובענה דנן, ועל כן פרק הזמן שחלף מיום הגשת המרצת הפתיחה ועד למחיקתה בפסק דין בהסכמת הצדדים ביום 26.4.2006 עצר את מירוץ ההתיישנות, זאת בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות.

  באשר לעילה הנזיקית טוענים המשיבים כי נזקם לא יכול היה להתגבש במועד מתן ההודעה, אלא רק במועד בו ההסכמים שבין הצדדים הגיעו לסיומם המוחלט, וחלקם אף התגבש במועד מאוחר יותר (כגון הנזק ממכירת הנכס במחיר ההפסד התגבש במועד מכירתו היינו ביום 22.8.2006). על כן ובהתאם לסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין לא חלפה תקופת ההתיישנות.

  ובאשר לעילת עשיית עושר שלא במשפט טוענים המשיבים, כי זכותם להשבה נוצרה אף היא במועד הקובע – מועד סיום ההסכמים שבין הצדדים – 26.4.2006.

  8.המבקשים הגישו תשובה לתגובה ובה חוזרים הם למעשה על טענותיהם.