ת"א 13742-09-14 ב.ס. נ' ש.

לפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגיש התובע נגד הנתבעת.

שני הצדדים הם בעלי זכויות בדירת מגורים הידועה כגוש 6158, חלקה 714, תת חלקה 2 ברחוב X ב-XX (להלן "הדירה"). התובע הוא בעל 25% מהזכויות בדירה והנתבעת היא בעלת 75% מהזכויות בדירה.

התובע הוא נכדו של ר.ב.ס. ז"ל (להלן "המנוח") שהיה בעלים במשותף עם הנתבעת בדירה והוריש לתובע את חלקו בדירה. הנתבעת התגוררה בדירה עם המנוח עד לפטירתו ביום 17.5.12 והיא מתגוררת בדירה עד היום.

התובע מבקש לבצע פירוק של השיתוף במקרקעין, כך שיוכל לממש את זכויותיו בהם, וזאת מכוח סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), שלפיו "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".

מכתב התביעה עולה כי ב"כ התובע פנה לנתבעת ביום 2.2.14 והודיע לה שהתובע מבקש לממש את זכויותיו בדירה ונותן לה זכות סירוב ראשונה לרכוש את חלקו. בהתכתבות בין באי כוח הצדדים טען ב"כ הנתבעת, בין היתר, כי המנוח הבטיח לנתבעת הבטחות רבות ושונות בעל פה, לרבות הבטחה שהנתבעת תהיה זכאית להישאר בדירה עד סוף ימי חייה ולא תידרש לשלם לתובע דמי שכירות ראויים בגין חלקו בדירה. כמו-כן נטען כי המנוח התחייב להוריש לנתבעת את חלקו בדירה, ובהמשך אף התחייב להעביר לנתבעת את חלקו במתנה בעודו בחייו.

בכתב ההגנה הועלו טענות רבות שמרביתן מתייחסות למישור היחסים שבין הנתבעת למנוח. לטענת הנתבעת, כתב התביעה מתעלם מזכויותיה, ובנסיבות העניין, אין לתובע כל זכות לפירוק שיתוף הזכויות בדירה. כמו-כן נטען בכתב ההגנה (שהוגש ביום 12.11.14) כי יש לנתבעת זכות בסיסית להמשיך ולהתגורר בדירה ללא כל הפרעה וללא תשלום שכר דירה לפחות עד חודש מרץ 2016, וזאת בהסתמך, בין היתר, על הוראות חוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן "חוק הירושה").

הנתבעת טוענת כי היא הייתה הידועה בציבור של המנוח ומאשרת כי המנוח רכש 1/4 מהזכויות בדירה שנרשמו על שמו (לטענתה, התובע שילם עבור הזכויות 300,000 ₪ שהם 5,000 ₪ פחות מחלקו, ואילו היא שילמה 920,000 ₪ שהם 5,000 ₪ יותר מחלקה). בכתב ההגנה מתואר כיצד לפני רכישת הדירה התגוררו בה המנוח והנתבעת בשכירות ונשאו בכל ההוצאות בחלקים שווים, כפי שנקבע בהסכם הממון ביניהם, ולאחר רכישת הדירה לא שילם המנוח דמי שכירות לנתבעת והשתתף בהוצאות הדירה בסך של כ- 1,000 ₪ לחודש בלבד, בעוד שהנתבעת שילמה את כל יתר ההוצאות בסך של כ- 5,000 ₪ לחודש. לטענת הנתבעת, היא סברה שהמנוח יוריש לה את חלקו בדירה, ולכן הסכימה לסטות מהסכם הממון.