ת"א 13691-11-14 שרייבר נ' איתן ואח'

לפני תביעה לביצוע שטר בסך 100,000 ₪ שניתן במסגרת עסקת מקרקעין בין הצדדים. 

1. התובע זמי שרייבר (להלן: "שרייבר") היה בעלים משותף של שלוש דירות בבניין ברחוב פרץ בתל אביב –יפו. הנתבע 1 יצחק איתן (להלן: "איתן"), הבעלים של הנתבעת 2, ביקש לקנות את שלוש הדירות וביום 15.6.2011 נכרתו הסכמי מכר לגבי שתי דירות. איתן לא עמד במועדי התשלום שנקבעו בהסכמים אלו ובין הצדדים התגלע סכסוך ביחס לפיצוי המגיע לשרייבר עקב העיכוב בתשלום. עניין זה לא מנע מן הצדדים לחתום על הסכם למכירת הדירה השלישית ובין הצדדים נכרת הסכם נוסף, ביום 27.3.12. לפני העברת התשלום האחרון ביקש איתן משרייבר כי יחתום על מסמך ובו אישור על גמר תשלום, במסמך החתום אישר שרייבר כי העברת התשלום האחרון מהווה גמר חשבון לגבי הדירה האחרונה וכן כי איתן ייתן פיצוי על העיכוב בתשלומים על פי הבנתו. כשנה וחצי לאחר החתימה על המסמך האמור הפקיד שרייבר את השיק נשוא תביעה זו, ומשחולל השיק, הגיש אותו לביצוע בהוצאה לפועל.

   טענות הצדדים 

2. על פי גרסתו של איתן, השיק האמור הוא אחד משישה שיקים בסך כולל של 650,000 ש"ח שניתנו להבטחת תשלום חלק מהתמורה עבור הדירות. הוא טוען כי במהלך ביצוע התשלומים הוחזרו לו חמשה שיקים מתוך השישה והוא ביקש לשלם במזומן גם את השיק האחרון בסך 100,000 ₪. על פי גרסתו, שהה שרייבר בחו"ל באותה העת, ולפיכך שילם איתן לאשתו של שרייבר 100,000 ₪ במזומן. התשלום התבצע לטענתו בנוכחות המתווך מיכה מיכאלי (להלן: "מיכאלי"), וכנגד אישור בכתב שנתנה אשתו של שרייבר ונשמר בידי מיכאלי.

   חיזוק לגרסתו מוצא איתן בעובדה כי אין מחלוקת שמלוא התמורה בגין שלושת הדירות שולמה. לגבי שתי הדירות ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בהן, ולגבי הדירה השלישית נחתם מסמך המאשר כי מלוא התמורה שולמה. לטענתו, משניתן השיק להבטחת תשלום תמורה הדירה, וזו שולמה, אין הוא חייב יותר מאומה. הוא הוסיף וטען כי לאחר שקנה את הנכס ונחשף למצבו, סבר כי לא מגיע לשרייבר פיצוי כלשהוא בגין העיכוב בתשלומים ולפיכך לא שילם דבר.

   גרסה זו של איתן היא גרסה מתוקנת לגרסה שהציג בבקשת הרשות להתגונן. בבקשת הרשות להתגונן טען איתן כי השיק נשוא תביעה זו ניתן ביום החתימה על ההסכם השלישי ומהווה את התשלום הראשון עבור הדירה השלישית. איתן חזר בו מגרסה זו וטען, כאמור, כי מדובר בשיק אחד מתוך סדרת שיקים שניתנו כביטחון לתשלום התמורה בעד הדירות.

3. על פי גרסתו של שרייבר השיק נשוא תביעה זו הוא בטוחה לתשלום הפיצויים, והוא ניתן ביום החתימה על המסמך שמאשר את גמר התשלום. לטענת שרייבר, איתן היה זקוק לאישור על גמר התשלום כדי שיוכל לקבל מימון לרכישת הדירה. שרייבר טוען כי הסכים לתת לאיתן את האישור בניגוד לעצת עורכי דינו משום שהוא עצמו היה זקוק לכסף באותו הזמן. לטענתו, אלמלא נוסח ההסכם כך שיינתן שיקול דעת לאיתן ביחס לגובה הפיצוי, לא היה יכול איתן להיעזר בו על מנת לקבל הלוואה למימון הדירה.

   לטענת שרייבר, איתן אכן נפגש עם אשתו אך לא שילם לה דבר בעד השיק האמור אלא הסדיר חוב בגין ארנונה וועד בית.

   דיון והכרעה

4. טענת ההגנה של איתן שלפיה שילם את תמורתו של השיק היא טענת "פרעתי". השאלה הנשאלת היא, אם כן, האם הוכיח איתן את טענתו זו?

   לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו, אני סבור כי התשובה לכך שלילית. לטענת ה"פרעתי" של איתן שלושה יסודות: האחד, הטענה כי השיק היה חלק מהתשלום על הדירות. השני, הסיפור העובדתי כיצד נפרע השיק. והשלישי, אישור גמר התשלום שעליו חתום שרייבר. כפי שנראה להלן, שלושת היסודות רעועים, ואינם יכולים לתמוך בטענה כי השיק נפרע.

5. גרסתו של איתן לגבי ייעוד השיק ולגבי אופן פירעון השיק לא הוכחה, וזאת מכמה טעמים: