ת"א 13679-04-14 לוי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד ), להתיר למבקשת/התובעת, להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (וועדה רפואית לעררים ) מיום 28.4.11.

העובדות הצריכות לעניין:

התובעת – המבקשת נפגעה בתאונת דרכים ביום 18.2.2010 עת חצתה את הכביש, רכב עלה על רגלה, היא נפגעה ברגל ובכתף שמאל לטענתה. היא טופלה בפיזיותרפיה אולם המשיכה להתלונן על כאבים בגב וברגליים.

כמו כן, טוענת התובעת כי כתוצאה מפגיעותיה לא יכלה לחזור לעבודה, החל מצבה הנפשי להתדרדר, היא טופלה בתרופות פסיכיאטריות וסבלה מנדודי שינה.

המבקשת עברה ביום 4.6.13 תאונה שניה עת נסעה במונית שירות, בתאונה זו היא נפגעה במרפק , בצוואר ובגב.

התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי וזה הכיר בתאונה הראשונה כתאונה עבודה, קבע לה נכויות זמניות עד ליום 30.11.2010, ונכות צמיתה אפס, ערר לוועדת העררים נדחה ואף הופחתה תקופת הנכות הזמנית ואילו הנכות הצמיתה נותרה אפס. ערעור ובקשת ערעור שהוגשו לבית המשפט על החלטה הוועדה לעררים נדחו אף הם.

המבקשת טוענת כי מצבה הרפואי החמיר לאחר התאונה ואף עברה אירוע לב לאחר החלטת ועדת הערר השניה בשל הלחצים בהם היא שרויה, מכאן גם מצבה הנפשי התדרדר.

המבקשת הגישה תביעה לביהמ"ש לשם קבלת פיצויים בגין שתי התאונות ובקשה להבאת ראיות לסתור נשוא הדיון כאן.

החלטת הוועדה הרפואית לערר: 

הוועדה הרפואית מדרג ראשון העניקה לתובעת ביום 6.9.10 נכויות זמניות מ- 21.5.10 עד 30.11.10 ונכות צמיתה 0%.

כאמור, וועדת הערר שינתה את החלטת הוועדה הראשונה והפחיתה את שיעור הנכויות הזמניות; היא החליטה ביום 28.4.11 כי לתובעת נגרמו נכויות זמניות בין התאריכים 21.5.10 עד 31.8.10, בנוסף, קבעה כי הנכות הצמיתה של התובעת הינה 0% אך החל מ- 1.9.10.

הוועדה לעררים קבעה כי :

"הועדה לא התרשמה מחסר תפקודי וללא חסר נוירולוגי או גירוי שורשי ולפיכך דוחה את ערר התובעת.

הועדה מקבלת ערר המוסד לעניין גובה אחוזי הנכות ומשך הנכות וקובעת נכותה כדלקמן:

100% מ- 21.5.10 עד- 31.5.10

50% מ- 1.6.10 עד- 30.6.10