ת"א 13628-04-11 מלול נ' מדינת ישראל

1.בפסק דינו מהיום (14.7.14), קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד, את ערעורה של התובעת, על פסק הדין מיום 12.1.14, במסגרתו נדחתה התביעה, קבע, כי הנתבעת חבה בפיצוי התובעת על נזקיה, והורה על השבת הדיון אל בית משפט זה, לצורך פסיקת הפיצויים. 

לפיכך, וכאשר הצדדים כבר סיכמו טענותיהם לרבות לעניין הנזק, ביום 17.12.13 (עובר למתן פסק דינו של בית משפט זה), ניתן בזה פסק דין משלים, לעניין הנזק והפיצוי.

2.בפסק הדין מיום 17.12.13 נפסק (בס' 4 לפסה"ד), לעניין נכותה הרפואית של התובעת:

"הצדדים הסכימו, כי ימונו מומחים מטעם בית המשפט, ועל יסוד הסכמתם מונו, ד"ר נפתלי רובינשטיין, כמומחה בתחום האורטופדיה, וד"ר רפאל אידלמן, כמומחה בתחום הפסיכיאטריה.

ד"ר רובינשטיין חיווה דעתו, כי לתובעת נכות בשיעור 10% בגין צלקות בשוק רגל שמאל. כמו ד"ר בלום לפניו, גם ד"ר רובינשטיין, לא מצא מגבלת תנועה ברגל שמאל של התובעת, ועל כן קבע, כי לא נגרמה לה נכות צמיתה, בשל מגבלת תנועה, כפי שטענה.

ד"ר אידלמן, העריך, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין הפרעת דחק בתר חבלתית. בתשובה לשאלות הבהרה שהפנתה אליו הנתבעת, קבע, כי יש לייחס רק מחצית הנכות לאירוע, על רקע מצב שקדם לו (ההדגשה הוספה במסגרת פס"ד משלים זה – ג.ג).

בהתאם להוראת תקנה 130 (ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, משמונו המומחים מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים, הרי שחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, אינן מונחות עוד בפני בית המשפט, כראיות.

הצדדים גם לא ביקשו, לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי ולא חלקו על מסקנותיו. המומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר אידלמן, נחקר ולא שינה את מסקנותיו.

לפיכך, יש לאמץ את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, ולקבוע, כי לתובעת נגרמו בשל האירוע, נכות פסיכיאטרית ונכות פלסטית, כמפורט בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט".