ת"א 13596-01-13 ס' נ' חברת מפעלי מיחזור שרונים בע"מ ואח'

1.התובע, יליד 1987, שהגיע לישראל בסוף 2007, והחל לעבוד אצל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) ב- 2009, נפגע בתאונה ביום 12.9.11, והוא תובע את נזקיו.

2.רוב נסיבות האירוע שבו נפגע התובע אינן במחלוקת. מפעלה של הנתבעת עוסק במיון פסולת, ובו מספר תחנות בגובה של כ- 4 מטרים. התובע, שהיה עוזרו של מנהל האחזקה, ניסה לנקות את אחד המסועים, שהיה תקוע בו לכלוך ופסולת בין שיני גלגלי המסוע. לשם כך, כפי שהעיד בעמ' 32, לקח את המלגזה, והסיע אותה אל מתחת לנקודה שהיה צריך לנקות. התובע העיד שקרא לעובד נוסף שיעלה אותו לגובה באמצעות קרש, אותו הניח על שיני המלגזה. לאחר שעלה למסוע, התחיל לנקות את האשפה שהצטברה באמצעות ברזל שדחף לקרבי המכונה. לדבריו, בעת שעשה זאת נמשכה חולצתו וידו הימנית לתוך הגלגל והוא נפגע.

3.לפי כתב התביעה, טענת רשלנות אחת בלבד נטענת כנגד הנתבעת, כי יכלה למנוע את התאונה על ידי הוראה להפסקת פעולת המסוע כאשר נדרש ניקויו. הדבר לא מנע מהתובע לטעון להתרשלויות נוספות, ובהן שהתובע לא קיבל הדרכה כיצד לנקות את המסוע, במפעל לא הועסק ממונה בטיחות, הנחיות הבטיחות סופקו בצורה קלוקלת ועוד. לא אדון בטענות אלה, המהוות הרחבת חזית, אלא בהקשר של התמודדות עם טענות האשם התורם מצד הנתבעת. בישיבת יום 21.1.14 פירטה ב"כ הנתבעות את טענותיה לענין החבות: "הטענות שלנו הן רשלנות תורמת, על המידע שבידינו התובע רצה לשחרר ניילונים שנתקעו במסוע, לצורך זה עשה שימוש באיזה ברזל מעוקל וכשהכניס את וו הברזל למסוע נתפס שרוולו וידו נמשכה פנימה. לטענתנו התובע עבר על מספר איסורים שהיו ידועים לו היטב."

4.לטענת הנתבעות בסיכומיהן, התובע פעל באירוע על דעת עצמו, כאשר ביקש לנקות את המסוע לבדו, וניסה לחלץ פסולת שנתקעה באמצעות וו ברזל בשעה שהמסוע עובד, בניגוד להוראות שניתנו לו. הנתבעות ציינו שהתובע נהג במלגזה ללא רשיון, אבל לכך אין קשר לאירוע ולנזק, ולא הוא שגרם לנזקו של התובע. על כן, אין הוא בגדר אשם תורם. לנתבעות טענות אחרות: התובע עלה לגובה באלתור באמצעות קרש שהונח על המלגזה, ולא באמצעות סל אדם; התובע ניסה לחלץ את הפסולת באמצעות וו ברזל בעוד המסוע עובד, בניגוד להוראות; התובע פעל לבדו, בניגוד להוראות הממונה עליו, שעליו לבצע פעולה כזו רק יחד עם מר פרוג'ה.

5.מדובר כאמור במסוע גבוה, ובניגוד לאמור בכתב התביעה, הוא אינו מתחיל בגובה הקרקע ועולה לגובה 4 מטרים, אלא כולו בגובה (עדות התובע בעמ' 43 שורה 26). התובע העיד שעובד תאילנדי אלמוני העלה אותו לגובה ועזב. במפעל היו באותו זמן כ- 15-20 עובדים (עדות התובע בעמ' 44). כעולה מעדות התובע בעמ' 45, הוא לא עשה כל מאמץ לאתרו, ויש לכך משמעות לגבי דחיית גירסתו. איני מאמין לעדות התובע שהיה עובד נוסף שהביא אותו והלך, שכן לפי עדותו יש במפעל הרבה רעש, ומי שלא קרוב אליך לא יכול לשמוע אותך (עמ' 33 שורה 21). אין זה סביר שהתובע עלה למסוע בעזרת אדם אחר והיה נותר תקוע שם לאחר שהאחר עזב, בלי שאיש יוכל לשמוע אותו ולהורידו. על כן, אני קובע שלא היה אדם אחר שהסיע אותו למסוע. התובע נהג לבד במלגזה, הרים את עצמו לבד ועלה למסוע לבד.

6.בניגוד לכתב התביעה, שבו נאמר שהתובע הונחה להוציא לכלוך ופסולת מבין גלגלי המסוע, העיד התובע שהבחין בלכלוך ופנה לנקותו. זאת עשה, כאמור, לבד. בענין זה העידו מר וטנשטיין ומר פרוג'ה, שהתובע הונחה שלא לנקות את המסוע לבד אלא רק ביחד עם מנהל האחזקה מר פרוג'ה. מר פרוג'ה העיד עוד בתצהירו, שהאשפה מסולקת בלחץ מים, בעמידה של המנקה על גבי סל אדם המותקן על גבי מלגזה, ללא מגע ידיים. זאת, כנגד עדותו של התובע, שאם מר פרוג'ה נמצא הם הולכים יחד ומתקנים, ואם הוא לא נמצא, הולך התובע בעצמו לתפעל, ויש לו סמכויות לכך. לדבריו, מנהל המפעל אמר לו שמכיוון שמר פרוג'ה חוזר למשפחתו בלילה והתובע נשאר במפעל, מר פרוג'ה יעבוד ביום והתובע בלילה בסילוק הפסולת, כי הוא שווה ערך למר פרוג'ה. התאונה קרתה ב- 10 בבוקר, אבל מר פרוג'ה לא היה אותה שעה במפעל, ולכן פעל התובע בעצמו.

7.התובע נכשל בעדותו במספר פעמים של עיוות המציאות לצרכיו, ועוד אעסוק בדוגמאות לכך. אף שהתרשמתי מהאינטליגנציה של התובע, לא התרשמתי מאמירת האמת שלו, ואיני מאמין לו שהיה מוסמך לנקות לבדו את המסוע, בהיותו שווה ערך למנהל האחזקה מר פרוג'ה. אני מאמין לעדויות מר וטנשטיין שאסר עליו לנסוע במלגזה ללא רשיון, ומר פרוג'ה, שאסר עליו לנקות את המסוע כשהוא פועל, ולעשות זאת לבד. אמינותו של מר פרוג'ה שהזהיר את התובע עולה בין היתר מכך שהעיד ש"כמה פעמים הזהרתי אותו אל תעשה את זה לבד" (עמ' 65 שורה 10). מכאן, שהתובע היה עושה זאת שוב ושוב למרות ההזהרות. ושוב "כמה פעמים הזהרתי אותו שלא יכניס את היד שלו בתוך המסוע. כמה פעמים הזהרתי אותו וכמה פעמים גם אמרתי לו על תעלה על מזלגים. אמרתי לו 20 פעם" (עמ' 65). לאחר מכן נשאל למה היה צורך להזהירו שוב ושוב אם הוא לא עושה זאת אף פעם. מר פרוג'ה נקלע למצוקה, ולא ידע מה התשובה הנכונה שעליו לומר, התחמק מתשובה ובסופו של דבר ענה שאף פעם הוא לא עלה לבד, ואף פעם לא נסע במלגזה לבד, וסתם הזהיר אותו, לשיפור המצב הכללי. זאת, בניגוד לעדות מר וטנשטיין בעמ' 63, שראה את התובע נוהג על מלגזה והיתה התרופפות של נהלים, שבגללה מצא לנכון להזכירם. אני מאמין למר פרוג'ה שהזהיר את התובע, מכיוון שהתובע שב ועשה כך, למרות ההזהרות. הדבר מתיישב גם עם התרשמותי מהתובע, שהוא אדם אינטליגנטי, המזדהה עם תפקידו, ובשל כך קודם מעובד פשוט לעובד הנוטל יוזמה ומתקן תקלות.

8.לענין עצירת המסוע, העיד מר פרוג'ה, כי כשמגיעים לנקות את המסוע ועומדים בסל אדם לנקות עם מים, ללא מגע אדם, לא מפסיקים את פעולת המסוע. זאת עושים, כאשר זרם המים לא מספיק. אז עוצרים את המסוע ומשתמשים במוט ברזל (עמ' 64-65, ושוב בעמ' 66 למטה). כלומר, תחילה מנקים ללא עצירת פעולת המסוע. מכאן, שאדם כמו התובע, הנוטל יוזמה גם בניגוד להוראות, יכול היה לחשוב שאפשר לבצע את פעולת הניקוי בלי לעצור את המסוע, תוך שאינו מבחין בין ניקוי בעזרת מים לניקוי בעזרת מוט.

9. אני דוחה את טענת התובע, כאילו מנהל המפעל אמר לו שהמפעל חייב לעבוד 24 שעות ביממה אחרת הוא מפסיד כסף, ומכאן משתמע שאין לעצור את המסוע. אני מאמין לעדות מר וטנשטיין, שאלו דברים שקורים כל יום, והמשמעות הכלכלית של עצירת המסוע היא זניחה (עמ' 60), בוודאי אל מול האפשרות של גרימת נזק.