ת"א 1358-08 מג'די נ' כלל חברה לביטוח

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

לטענת התובע, ביום 19.4.05, בעת שעבד בחברת דחפורי הנגב בע"מ באזור קיבוץ מגן, התדרדר רכב מסוג איסוזו (להלן: "האיסוזו"), שחנה במקום ופגע בתובע אשר נלכד בין האיסוזו לבין כלי הנדסה מושבת שעמד במקום. האיסוזו הוחנה במקום על ידי הנתבע 1. לטענת התובע חבה הנתבעת 2 בנזקיו על פי החוק, משום בהייתה המבטחת של האיסוזו במועד התרחשות התאונה.

הנתבעת טוענת כי אין לחייב אותה בנזקי התובע. לטענתה, כדי לחייב אותה, על התובע להוכיח כי אכן רכב שהיא ביטחה היה מעורב בתאונה והתובע לא עמד בנטל זה, על כן יש לדחות את התביעה. אבחן אם כן את ראיות הצדדים וטענותיהם כדי להכריע בשאלת החבות.

ראיות הצדדים וטענותיהם

מטעם התובע, העיד התובע עצמו וכן העידו הנתבע 1 שהוא אחיו של התובע ומר סלימאן אבו ראפע, מנהל חברת דחפורי הנגב בע"מ (להלן: "החברה") והבעלים של האיסוזו. לטענת התובע, הנתבע לא שיתף פעולה איתו מחשש להליך משפטי ועל כן למעט הודאתו כי הביא את האיסוזו למקום בו חנתה, לא שיתף איתו פעולה בכל דרך. מר סלימאן אבו ראפע אישר בחקירתו כי הנתבע הוא שנהג באיסוזו ביום התאונה והיה הנהג היחידי שנהג באיסוזו באותו יום.

מטעם התובע הוגשו שני תצהירים במסגרת הליך זה, אחד לפני תיקון כתב התביעה וצירוף הנתבע כנתבע נוסף ואחד לאחר תיקון כתב התביעה. תצהיר נוסף שהגיש התובע לנתבעת במסגרת בחינת דרישתו עוד בטרם הוגשה התביעה, הוגש וסומן נ/4 וכן הוגש תצהיר הבריאות עליו חתם בקשר עם הליך זה וסומן נ/2.

הנתבעת מפנה לתצהירו הראשון של התובע עליו חתם ביום 21.2.11. בסעיף 2 לתצהיר זה ציין כי "רכב שדרדר לכיווני, דחף אותי לכיוון רכב משאית...". לטענת הנתבעת בעת שנתן התובע תצהיר זה, סבר כי מבטחת הרכב היא הראל חברה לביטוח בע"מ ולא ידע מי נהג ברכב. בהקשר זה יש ניתן לומר כבר כעת, כי נושא זהות החברה המבטחת הוא ככל הנראה בגדר טעות סופר, שכן כבר לתצהיר זה צורפה תעודת ביטוח חובה של הנתבעת ואין ספק כי מראשית ההליך הוא הוגש כנגד הנתבעת ולא כנגד חברת ביטוח אחרת.

לטענת הנתבעת, למרות שבעת קרות התאונה, עבד התובע בחברה שנוהלה על ידי דודו ושהעסיקה אותו ואת אחיו, לקח לתובע לטענתו שנתיים לגלות כי מי שנהג באיסוזו הוא אחיו. בעקבות זאת תוקן כתב התביעה ואחיו של התובע צורף כנתבע. הדברים עולים מפרוטוקול הדיון ביום 27.12.12, שנועד לשמיעת הראיות, אז טען ב"כ התובע כי רק אתמול נודעה להם זהות הנהג והם לא ידעו אם לצרף את קרנית אם לאו (בע' 2 ש' 9-11 ). בעקבות תיקון כתב התביעה, הגיש התובע תצהיר חדש (מיום 31.10.13) ובו טען כי הנתבע הוא שנהג באיסוזו והעמידו בירידה ויצא מן הרכב ואז התדרדר האיסוזו והעיף אותו לכיוון כלי עבודה לא תקין.

לטענת הנתבעת, לא רק שהתצהירים שהגיש התובע סותרים זה את זה, אלא שהתובע לא הוכיח את האמור באף אחד מהם. לטענת הנתבעת, הנתבע העיד כי המשטח עליו העמיד את הרכב היה מישורי ולא מדרוני וכן כי שם מעצור יד וידית ההילוכים הייתה ב"חנייה". על כן לטענת הנתבעת, לא ייתכן כי האיסוזו התדרדר.