ת"א 1358-08 גבאי ואח' נ' איי. סי. פי. אס. חומרי בניין וטכנולוגיו ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבע 2 להוסיף ולשלם לידיהם את יתרת התמורה לה התחייבו הנתבעים בגין רכישת נכסי התובעת 2, כמו גם תשלום חוב שמקורו באי תשלום שכר דירה בגין הנכס ברחוב ההגנה 16 בראשון לציון אותו שכרה הנתבעת 1 מהתובע 1 (להלן: "המושכר").

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים כי במשך כארבע עשרה שנים, ניהלו שניים מבניו של התובע, ה"ה עדי גבאי ומר משה מויש גילת, יחד עם מר רויזמן פעילות משותפת במסגרת חברה שתחום עיסוקה היה חומרי בניין וכלי עבודה בשם ר.ע.מ כלי עבודה בע"מ (להלן בפסק דין זה: "רעם").

עקב הרצון להתפתח לאפיקים נוספים, והשקעות שלא צלחו, נקלעה רעם לקשיים עד כדי חדלות פירעון.

בעקבות פניית בן התובע, מר מויש גילת לאביו-התובע, נחתם ביום 14.1.2001 הסכם במסגרתו נרכשו כלל נכסיה של רעם על ידי התובעת 2 - חברת י.ג. כלים וציוד לבנייה בע"מ (להלן בפסק דין זה: "י.ג. או התובעת") , וזאת בתמורה לתשלום סך של 642,252 ₪ בתוספת מע"מ.

י.ג. פעלה במשך כשלושה חודשים בראשית שנת 2001, ואולם עקב צעדים שנקטו נושיה של רעם כנגדה, פנו התובעים לנתבע 2 והצדדים הגיעו להסכמות על פיהן כלל נכסיה של י.ג. יועברו לחברה חדשה- היא הנתבעת 1.

עוד הוסכם בין הצדדים מקום פעילותה של החברה החדשה, כי בניו של התובע וכן מר רויזמן יועסקו על ידי החברה החדשה וכי רווחי הפעילות יתחלקו באופן שבו הנתבע 1 יהא זכאי ל-50% מן הרווחים והתובע ובניו יהיה זכאי ל- 50% הנוספים.

נוכח הסכמות אלו, הועברה ביום 31.3.2001 כלל פעילותה של התובעת לרשות וחזקת הנתבעת 1.

לטענת התובעים, הנתבעת 1 שילמה סך של 30,000 ₪ לצורך שחרור טרקטור שנתפס על ידי אחד מנושיה של רעם, ואף העסיקה את מר רויזמן ומר עדי גבאי במשך שנים ארוכות, אך נמנעה מלשלם את יתרת התשלום עבור הנכסים המועברים, ואף הפסיקה את העסקתו של בנו האחר של התובע, מר מויש גילת, כשנה לאחר העברת הפעילות, כל זאת בניגוד להסכמות.

באשר למושכר, טענו התובעים כי נחתמו בין הצדדים שלושה הסכמי שכירות, בפרק זמן קצר של כחודש ימים, כאשר הללו נחתמו תוך ניצול מצבו הבריאותי הרעוע של התובע, כמו גם מערכת יחסיו העכורה עם בנו, מר מויש גילת.

לשיטת התובעים, היה בהסכם השלישי והמאוחר כדי לגרום לתובע 1 נזקים כלכליים מהותיים שעה שדמי השכירות הועמדו על שיעור הנמוך באופן קיצוני מזה התואם את מצבו וערכו של הנכס בשוק החופשי. בנוסף, עתרו התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים להוסיף ולשלם לידיהם את דמי השכירות בגין החודשים מאי 2002 עד מאי 2003, אשר לא שולמו עד למועד הגשת התביעה.

באשר לחיובו האישי של הנתבע 2 טענו התובעים כי הוא עצמו היה צד להסכם, וזאת בהמשך לניהול המשא ומתן על ידו, וכי הנתבעת 1 שימשה אך כ"כסות" לפעולותיו, ותו לא.