ת"א 13553-02-14 פ.נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה על מנת שיחווה דעתו לגבי נכותו הרפואית שנותרה לו, לטענתו, עקב התאונה מושא התביעה.

רקע

1.ביום 19.1.2013 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב התובע (להלן- "התאונה"), אשר גרמה למותו של ילד קטין, שהוא קרוב משפחתו של התובע (להלן- "המנוח").

טענות התובע

2.התובע טוען, כי מאז אירוע התאונה וכתוצאה ממנה, סובל הוא ממחלה נפשית קשה, ונמצא בטיפול מחלקה לבריאות הנפש ומקבל טיפול תרופתי. עובר לאירוע התאונה, היה בריא בנפשו ובגופו, מלא חדוות חיים וניהל את חייו על הצד הטוב ביותר. בעקבות מצבו הנפשי, לא מסוגל לתפקד, מוגבל בפעילותו ויוגבל אף בעתיד. מדובר בנפגע נפשי ישיר ועיקרי, וזכאי הוא לפיצוי בגין כל נזק נפשי שנגרם לו.

טענות הנתבעת

3.הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כי בחומר שצורף לבקשה אין ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית נפשית בגין התאונה. המדובר בפגיעה אשר אינה מותירה נכות צמיתה ואין מקום למינוי מומחה. התובע הינו נפגע עקיף לתאונה ויש להחיל לגביו את התנאים שנקבעו בע"א 80/88 אלסוחה ואח' נ' עזבון דהאן ז"ל, פ"ד מד (3) 397 (1990) (להלן- "הלכת אלסוחה").

4.כן טוענת הנתבעת, כי התובע לא נפגע בתאונה וכל טענותיו במישור הנפשי נובעות כולן ממותו של המנוח ולא מפגיעת התובע עצמו. על כן, יש לראות את התובע כנפגע "משני" או כנפגע "עקיף", ולא כנפגע ישיר ויש לבחון את תלונותיו בהתאם להלכת אלסוחה והתנאים שנקבעו שם. הנתבעת כופרת בטענה, כי עובר לתאונה היה התובע בריא בגופו ובנפשו וטוענת, כי הוא נפגע בתאונת עבודה קשה ביום 23.5.2012 בגינה הוא הפסיק לעבוד.