ד.ש - אלמוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") בע"מ

לפניי בקשה מטעם הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, חלף קביעת הועדה.

הבקשה נסמכת על סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

ביום 19.05.2013 נפגע התובע בתאונת דרכים עת רכב על אופנוע (להלן – התאונה). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

בעניינו של התובע התקיימו מספר ועדות אשר קבעו לתובע נכויות זמניות לתקופות שונות ובית המשפט אינו מוצא לנכון לפרט את מסקנותיהן של כל הוועדות השונות, אלא רק את חלקן.

הוועדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה בבקשה דנא יפורטו להלן:

א.ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מדרג ראשון אשר דנה בעניינו של התובע מיום 16.04.15 קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדיה. באשר לתחום הפסיכיאטריה קבעה כי, במועד הבדיקה נותרה לתובע נכות זמנית בשיעור של 5% עד ליום 12.04.16.

בפני הועדה עמדו שתי חוות דעת רפואיות, אשר נערכו ע"י ד"ר בתיה בלומנפלד בתחום הפסיכיאטריה, האחת מיום 12.02.14 והשנייה מיום 13.04.15.

ב.התובע לא השלים עם קביעות הוועדה הרפואית מדרג ראשון והגיש ערר לפני הוועדה הרפואית לעררים מדרג שני הן באשר לקביעת הוועדה בתחום האורתופדיה והן באשר לקביעת הוועדה בתחום הנפשי (להלן – ועדת הערר).

ג.ביום 25.10.15 (בחלוף כ- 29 חודשים לאחר התאונה) התכנסה ועדת הערר לדון במצבו של התובע ודחתה את הערר ביחס לקביעת הוועדה מדרג ראשון בתחום האורתופדיה. ביחס לתחום הנפשי ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%. הנכות נקבעה לפי סעיף 34 (ב) (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") בגין "הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה".

קביעת ועדת הערר, הינה קביעת נכות ע"פ דין.