ת"א 13532-07-13 שהינו ואח' נ' זקס ואח'

בפניי תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו, בין היתר, זכויות הבעלות בדירה נשוא כתב-התביעה נתונות לתובע בלבד.

בקליפת אגוז, טענתו של התובע היא כי דירתו נמכרה בידי נוכלים לנתבעים 2-1 וכי אלה, מצידם, מכרו אותה לנתבע 3. התובע מבקש אפוא להצהיר על בטלותם של שני הסכמי המכר הללו ולתת צו עשה אשר יחייב את הנתבעת 4, לשכת רישום המקרקעין בתל-אביב, לרשום את זכויות הבעלות בדירה על שמו של התובע.

לתביעתו צירף התובע גם תביעה לסעד כספי על סך של 180,000 ₪ - 80,000 ₪ בגין תכולת הדירה, אשר לטענת התובע הושלכה לפח-האשפה; ו-100,000 ₪ בשל עגמת-הנפש שנגרמה לכאורה לתובע.

יש לציין עוד כי התובע צירף לכתב-התביעה, כנתבעים 6-5 בהתאמה, את שני עורכי-הדין שייצגו את הנתבעים 2-1 ואת הנתבע 3 בעסקאות המכר.

הנתבעת 2, מצידה, הגישה הודעת צד ג' נגד הנתבע 5 (עו"ד שמעון שגיא); ואילו הנתבע 3 הגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעים 2-1 והנתבעים 6-5.

ביום 17.9.2014 ניתנה החלטתי, לפיה: "מעיון בתיק לקראת מועד הדיון הקרוב נראה לכאורה כי התביעה כוללת סעד כספי המצוי בסמכותו העניינית של בית-משפט השלום. כידוע, הלכת "הטפל הולך אחר העיקר" אינה חלה מקום בו מדובר בשילוב של סעד כספי וסעד בתחום המקרקעין, אלא רק מקום בו מדובר בשני סעדים בתחום המקרקעין (כגון סילוק-יד המצוי בסמכותו העניינית של בית-משפט שלום ונושאי בעלות המצויים בסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי)".

בהתאם לכך ביקשתי את התייחסות הצדדים לנושא מחיקת הסעד הכספי מכתב-התביעה.