ת"א 13441-12-12 עמית ברוך נ' אבו קטיש

1.כנגד הנתבעים הוגש כתב תביעה לאכיפת הסכמי מכר מקרקעין ולחילופין, לחיוב כספי בסך של 2,667,162.63 ₪. על-פי הנטען, נפל התובע קורבן למעשה נוכלות ולהוצאת כספים ממנו במִרמה. עניינה של התובענה בהסכמי מכר שנערכו בין התובע לנתבעים ביחס לרכישת מקרקעין בישוב אבו גוש שליד ירושלים. כפי שפורט בכתב התביעה, המקרקעין נמכרו לצדדים שלישיים ומשכך, הוגשה התביעה החלופית להשבת כספים ששולמו בגין עִסקת המכר בסכום נומינלי של 869,396 ₪, בתוספת ריבית והצמדה, נכון למועד הגשת התובענה בסך כולל של 1,574,782 ₪, זאת נוסף על פיצויים מוסכמים שנקבעו בהסכמי המכר ובסך הכל כדי סכום התביעה.

2.בכתב הגנתם כפרו הנתבעים 3-2 בטענות התובע וביקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות. בתמצית נטען, כי חתימותיהם על הסכמי המכר זויפו ומשכך, אינם חייבים לתובע דבר. הנתבע 1, שלא חלק על הסכמי המכר, הוסיף כי אלה נערכו עם התובע ושותפו, וטען לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר עילה נוכח קיומו של פסק-דין

קודם בין הצדדים בגין אותו עניין. עם זאת, הנתבע לא כפר בקבלת סכומים על חשבון התמורה, שהגיעו לטענתו כדי סכום השווה בשקלים ל- 70,000 דולר בלבד וכפר בסכומים נוספים שעל-פי הנטען קיבל מהתובע.

3.במהלך הדיון נדרשו הנתבעים 3-2 להגיש חוות-דעת לעניין אי אמִתות כתב ידם וחתימותיהם הנטענות על הסכמי המכר וזאת כחלק מראיותיהם, בנוסף לעדויותיהם הראשיות בתצהירים. במהלך הדיון מיום 28.4.2014, לאחר בחינת ראיות הצדדים, הסכים התובע כי הנתבעים 3-2 לא חתמו על הסכמי המכר, אלא הנתבע בלבד, שאף קיבל כספים על פיהם. מנגד הודה הנתבע כי חתם על הסכמי המכר ואולם קיבל לטענתו סך של 50,000 דולר, בלבד. בנסיבות אלה, לאחר בחינת הסיכונים והסיכויים של הצדדים, הוצע לתובע למשוך את התביעה בעניינם של הנתבעים 3-2. לאחר שניתנה הסכמת התובע, ניתן פסק-דין בעניינם והתביעה כנגדם נדחתה. בסמוך לאחר מכן נפסקו הוצאות לטובתם. בעניינו של הנתבע, הסכימו הצדדים כי בית-המשפט יפסוק בתובענה הכספית על דרך הפשרה, על-פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא נימוקים ועל-יסוד כל המסמכים והראיות שהוגשו לתיק בית-המשפט. הנתבע שלא היה מיוצג, נתן את הסכמתו להצעת בית-המשפט, זאת לאחר שהובהרה לו בשפה ברורה ופשוטה משמעות ההליך, לרבות אפשרויות הערעור המצומצמות, והכל כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 6.7.2014 (עמ' 7). לאחר שניתנה הסכמת הצדדים להמלצת בית-המשפט והוגשו טיעונים קצרים בכתב, הובא התיק בפניי למתן פסק-דין על דרך הפשרה, כדלקמן.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם, התרשמתי מתצהיריהם וסיכום טענותיהם בכתב; שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים, ראה, בהרחבה, בפסק-דיני, בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה, בתנאים עליהם סוכם, הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סכום כולל של 1,000,000 ₪.

5.בנסיבות העניין, משפסק-הדין ניתן בפשרה, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: