ת"א 13435-04-16

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אליה צורפה גם בקשה למינוי מומחים רפואיים על פי אותו חוק.

אינני ממהר ליתן פסקי דין בהעדר הגנה, בתביעות מסוג זה.

הלכה פסוקה היא כי בתביעות שעניינן דמי נזק שאינם קצובים, ומקל וחומר כאשר קביעתם תלויה במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אין למהר במתן פסקי דין בהעדר הגנה בלא הוכחת נזק על פי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ויש לדרוש מהתובע את הוכחת הנזק כקבוע בסיפא לתקנה, או אף יש לשקול הזמנת הנתבע, על אף שלא הגיש כתב הגנה, על פי הסמכות הקבועה בתקנה 97(ב) לתקנות. (ראה: ע"א 464/71 אמסלם נ' שטיינברג, פ"ד כו (1) 328, 333; ע"א 573/78 פרידמן נ' סגלוביץ, פ"ד לד (1) 169; ע"א 270/77 עספור נ' קאלו, פ"ד לב (2) 656; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, יבוא, ייצור וייצוא עצים בע"מ, פ"ד נו (4) 817).

הדבר נכון גם מטעמים פרקטיים. כדי להעריך את נזקו של התובע יש למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. ככל שזה ימונה במעמד צד אחד, ופסק הדין אחר כך יבוטל על פי בקשת הנתבע, על פי תקנה 201 לתקנות, תהא עבודתו של מומחה זה לחינם, ובית המשפט ייאלץ למנות מומחה אחר לביצוע אותה עבודה.

בנסיבות האמורות, אני מורה לתובע להמציא לשני הנתבעים את כתב התביעה בשנית, בתוך 15 יום מהיום, וזאת בצירוף החלטתי זו. ככל ששוב לא יוגש כתב הגנה, אשקול לדרוש מהתובע הוכחת נזקו במעמד צד אחד בלבד, לרבות מינוי מומחה במעמד צד אחד. בשלב זה לעומת זאת, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ז, 04 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.