ת"א 13420-03-12 נסראללה

 לפניי בקשת התובע למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, כהגדרתו.

הליך זה תחילתו בתביעה לפסק דין הצהרתי שהגיש התובע בתאריך 19.3.12. ההליך נוהל לפניי במלואו, ולאחר שנשמעו עדי הצדדים, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. זמן קצר לאחר הגשת סיכומי הנתבעת ובטרם ניתן פסק דין בתיק, הובהר לבית המשפט כי עוד ביום 7.4.13 ניתן צו לכינוס נכסי התובע, וכי עו"ד בן ארצי מונה כמנהל מיוחד בתיק פשיטת הרגל (להלן: "בעל התפקיד"). מידע זה, למותר לציין, לא נמסר ביוזמת התובע, כי אם ביוזמת בעל התפקיד, שבמהלך בירוריו נחשף לדבר קיומו של התיק.

בדיון נוסף שהתקיים לפניי, בנוכחות בעל התפקיד, ולאחר שהתברר כי אכן מתנהל הליך פשיטת רגל לגבי התובע, הוריתי על עיכוב ההליכים בתיק זה.

בשלב מסוים עתר התובע, בהסכמת בית המשפט של פשיטת הרגל, להתיר לו להמשיך בניהול התיק, במובן זה שיתאפשר לו להגיש מטעמו סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת.

במהלך הדיון בבקשה, עתר ב"כ הנתבעת לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת ככל שהתביעה נגדה תידחה. הואיל ומדובר בתובע שהוא פושט רגל, נעתרתי לבקשה, תוך שחייבתי את התובע בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.

ביום 1.11.16 באה הבקשה שלפניי מטעם התובע, במסגרתה הודיע כי בשל מצבו הכלכלי, לא עלה בידיו לגייס את סכום הערבות, תוך שהוא עותר למחיקת תביעתו ללא צו להוצאות.

הנתבעת מצדה התנגדה לבקשה בציינה כי התובע התנהג בחוסר תום לב לאורך כל ההליך וכי היעתרות לבקשתו בשלב זה עשויה להקנות לו יתרון דיוני בלתי הוגן על חשבונה.

תחילה מצאתי להבהיר כי הבקשה ל"מחיקת תובענה" מטעם התובע, הנה למעשה בקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). הפסקת תובענה שכזו, על הצד המעשי, משמעה כי אין מניעה לשוב ולהגיש תובענה חדשה באותה עילה וכי לא ניתן יהיה לטעון להשתק עילה (ע"א 7070/14 עזבון המנוח אבו ליל ז"ל נ' עזבון המנוח אלפהום ז"ל (פורסם בנבו, 14.1.15).

בהקשר זה, אין מניעה להיעתר לבקשת תובע להפסקת תובענה בתנאים מסוימים (סעיף 154(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 537 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).