ת"א 13390-09-16 דיין נ' אוטו-טופ בנגב בע"מ

בפניי בקשתה של הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן ביום 30.11.2016.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות החלטתי להיעתר לבקשה בכפוף לתשלום הסכום האמור בס' 8 להחלטתי זו וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תובענה שעיקרה בדיקה רשלנית שבוצעה לשיטתו ע"י הנתבעת ביחס לרכב אותו רכש מצד ג'.

2. שוכנעתי די הצורך כי כתב התביעה נמסר כדין לידי הנתבעת ביום 27.09.2016 והמצהיר מטעם הנתבעת אינו מכחיש עניין זה.

בנסיבות אלו אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

3. באשר לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט הרי שחרף מחדלי הנתבעת שוכנעתי כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין ולאפשר לנתבעת להעלות את טענותיה כנגד התובענה.

4. בבקשתה טענה הנתבעת כי מנהלה "סבר בטעות כי אין מדובר בתביעה משפטית שכבר הוגשה לביהמ"ש, אלא במעין מכתב דרישה/טיוטת תביעה ועל כן המבקשת לא הגישה כתב הגנה".

גם אם אניח כי בעותק שקיבלה הנתבעת לא הייתה חותמת של בית המשפט וגם אם אניח כי מספר התיק בבית המשפט לא היה מצוין בשום מקום על גבי כתב התביעה שנמסר דומני כי הטענה לפיה מדובר במעין מכתב דרישה או טיוטת תביעה, טענה שהיא כמובן מעניינת במיוחד, הינה טענה בלתי סבירה לחלוטין בהתחשב בניסוח של כתב התביעה.

בפתח כתב התביעה צוין כי "התובע מתכבד להגיש את תביעתו בפני בית המשפט הנכבד..." והביטוי "בית המשפט" שהוא ברור לכל חוזר מספר פעמים בכתב התביעה.

בנסיבות אלו הרי שהיה על הנתבעת, למצער, לברר האם מדובר בתביעה שהוגשה או שמא אכן בטיוטת תביעה.

כשלעצמי איני סבור כי יש פסול בכך כי אדם שטעה יסכם את טעותו במילה "סליחה" או כל ביטוי דומה אחר ויימנע מלהשחית מילים מיותרות בנוגע למקור הטעות אולם מובן כי כל אדם פועל כחוכמתו.

5. לעומת זאת, טענותיה של הנתבעת לגופו של עניין, טענות שהן היחידות שהיה ראוי להתמקד בהן, מעידות בבירור כי את המחלוקת בין הצדדים ראוי לברר לגופו של עניין.