ת"א 13358-01-17 חמדני נ' כהן ואח'

בפניי בקשה לפטור מאגרה, במסגרת הגשת תביעה נזיקית של המבקש כנגד המשיבים בסך 2,800,000 ₪ שעניינה עוולת לשון הרע.

רקע:

ביום 5.1.17 הוגשה על ידי המבקש, תביעה נזיקית מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). למען סבר האוזן יצויין בקצרה , כי לטענת המבקש, הועלה על ידי משיב 1, שיר באמצעות סרטון לרשת האינטרנט, אשר יש בו ביזוי כלפיו וכלפי תפקודו כשוטר במשטרת ישראל, כל יתר המשיבים מתחום התקשורת לטענת המבקש, נתנו במה לדברים מבזים אלה.

כל אלה גרמו לטענת המבקש לפגיעה בשמו הטוב וגרמו לו נזקים רבים, ובכך יש משום פרסום לשון הרע כלפיו. במסגרת תביעה זו הוגשה על ידי המבקש, בקשה לפטור מאגרה שלפניי.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, מהראיות שצורפו לכתב התביעה עולה עילת תביעה מובהקת. כמו כן, מוצדק יהיה לחייב את המשיבים בתשלום האגרה בתום ההליך, בשל האופן והעוצמה שבה פגעו במבקש ובמשפחתו וכן בשל מידת הזדון.

המבקש מתבסס בבקשתו על תקנה 14(י) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז- 2007 (להלן : "התקנות"), לפיה, אם יינתן פטור למבקש, יהיה ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום האגרה בתום ההליך.

עוד הפנה המבקש לתקנה 19(1) לתקנות לפיה, יש פטור מאגרה, שעה שמדובר במדינה וכל מי שהוא בעל הרשאה לייצגה כשהוא מביא הליך מכוח הרשאתו. לטענת המבקש במקרה דנן, כוונת המשיבים, היתה לפגוע גם במשטרת ישראל באמצעות פגיעה במבקש עצמו המתפקד כשוטר, ולכן הוא זכאי לקבלת הפטור.

לטענת המבקש, מדובר בתביעה בעלת חשיבות ציבורית, מעבר לעניינו של המבקש עצמו, שכן היא נוגעת לכל עובד ציבור אשר תוקפים אותו בשל מילוי תפקידו לטובת הציבור. ראוי לטענתו, כי המדינה תוותר על האגרה, שכן המבקש נפגע אך ורק משום ששירת את המדינה במסירות.

מכל מקום, טוען, כי הוא אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה, שכן הוא משתכר במשכורת המספיקה רק ל"סיים את החודש" לדבריו, כאשר משק ביתו כולל שש נפשות.

המבקש לטענתו נכנס לחובות עקב כך שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו בשל עוולת המשיבים ולקחת הלוואת משכנתא למימון ביתו החדש. דחיית בקשתו, עלולה לטענת המבקש, להוות מחסום מפני בירור משפטי של טענותיו כנגד המשיבים ובכך אלו יזכו מן ההפקר.