ת"א 1333-07-14 ג'מיל סרחאן בע"מ נ' ארועים בגומא בע"מ

בהחלטתי מיום 14.6.15 ובתום הדיון שהתקיים בפניי בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, נדרשה התובעת להודיע עד ליום 2.8.15 מהי עמדתה ביחס להמשך ניהול התביעה. עד כה טרם הוגשה כל הודעה מטעם התובעת. על כן, ניתנת בזאת החלטתי בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.

כתב התביעה

התובעת הינה חברה אשר עוסקת, בין היתר, בתחום הבניין והפיתוח.

הנתבעת הינה חברה בע"מ המאוגדת כדין בישראל אשר התקשרה בהסכם עם התובעת על מנת שתשמש קבלן ראשי לבניית גן אירועים (הסכם ההתקשרות - נספח ב' לכתב התביעה).

התובעת טוענת כי היא ביצעה את עבודתה נאמנה ולפי דרישות הנתבעת כמזמינה ועמדה בלוחות הזמנים על פי ההסכם, לרבות עבודות חריגות נוספות שהתובעת ביצעה על פי בקשת הנתבעת, מעבר למפרט שנקבע בהסכם בין הצדדים. בין היתר ביצעה התובעת עבודות בניה, מבנה שירותים ומטבח, אדריכלות, אינסטלציה, חשמל, קונסטרוקציה, פיתוח שטח וכו' והכל לשביעות רצונה של הנתבעת.

בהתאם לנספח תנאי התשלום להסכם (פרק י' להסכם), היה על הנתבעת לאשר את החשבון הסופי שהגישה לה התובעת בתוך 30 יום ולשלם את החשבון המאושר לתובעת בתוך 45 יום מתום החודש בו אושר החשבון הסופי.

בפועל, ביצעה התובעת את עבודתה על פי ההסכם והיא זכאית לתשלום בסך של 2,338,897 ₪. בנוסף ועבור העבודות החריגות, זכאית התובעת לתשלום בסך של 307,793 ₪.

בפועל, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 1,436,706 ₪ בלבד ומשכך, היא נותרה חייבת לתובעת סך של 1,209,984 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד גמר העבודות ועד למועד הגשת התביעה עומד סכום החוב על 2,509,867 ₪, אולם התביעה מוגשת על סך של 900,000 ₪ בלבד מטעמי תשלום האגרה.

הבקשה לסילוק על הסף

ראשית, הנתבעת טוענת להעדר עילה. הבסיס לתביעה הינו הסכם אשר נכרת בין הצדדים, במסגרתו נטלה על עצמה התובעת התחייבות לבצע עבודות להקמת גן אירועים עבור הנתבעת ואילו הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת תמורה כנגד ביצוע העבודות האמורות, הכל בהתאם להוראות ההסכם.

ההסכם קובע במסגרתו זמן לביצוע, נהלים ברורים כיצד יש להגיש חשבון, כיצד נבדק החשבון וכיצד יש לאשרו, מתי יש לשלמו, מהי תעודת השלמה, מהי משמעות המועדים לביצוע ולאי עמידה באלה. יש לייחס למועדים האמורים משנה חשיבות הואיל והם מהווים חלק מהעובדות היוצרות את עילת התביעה.

ההסכם קובע כי התמורה בגין העבודות מחושבת על בסיס כמויות אשר בוצעו בפועל בהתאם למחירי היחידות. אין מדובר בעבודה פאושלית, אשר התמורה בגינה מוגדרת בסכום כולל אחד. הסכום המופיע בסעיף 10 להצעת הקבלן (נספח א') איננו סכום התמורה המוסכם, אלא סכום כללי שניתן לצורך הצעה כללית של היקף העבודה. מדובר בסכום של כל פירטי הצעת הקבלן בהתאם לכתב הכמויות שהיה עליו להגיש, הכל לשם השוואה בין הצעתו לבין יתר ההצעות ולצורך זה בלבד.

עיון בתביעה מלמד כי היא איננה מגלה עילה, באשר היא חסרה את הפרטים המהותיים והמסוימים הנדרשים להוכחת עצם קיומה של חובת תשלום על פי ההסכם. כתב התביעה איננו כולל אף לא אזכור של מועד אחד: התובעת לא פירטה מהו המועד בו ניתן לה צו התחלת העבודה, מהו המועד בו החלה בביצוע העבודה ומתי היה עליה לסיימה. התובעת איננה מפרטת אילו עבודות חריגות היא נתבקשה לבצע, באילו מועדים ועבור איזו תמורה.

התובעת טוענת כי היא ביצעה עבודות בסכום העולה על סכום ההסכם. כאן, יוצרת התובעת חוזה חדש אשר אין לו כל זכר במציאות ומכוחו היא מבקשת לבסס את עילת התביעה.

לשיטת התובעת, היא ערכה את החשבון אותו היא מכנה "חשבון סופי", בדרך של הפחתת סכום חשבונות הביניים מס' 1-7 מתוך "הסכום הכולל בגין ביצוע העבודות". אין בגוף ההסכם דבר ואף לא חצי דבר אשר יש בו כדי לרמוז על אפשרות זו. ההסכם הינו הסכם מדוקדק ומפורט, הקובע כי גובה התמורה מחושבת בהתאם לכמויות שיבוצעו ויאושרו בפועל, בהתאם למחירה של כל יחידה כנקוב בכתב הכמויות, הכל כמפורט בסעיף 58 להסכם.

מעבר לעובדה כי כתב התביעה איננו מגלה עילה, הוא נוסח באופן כוללני, בלתי מסוים, מבלי שצורפו לו המסמכים המהותיים הנדרשים וללא ציון מועדים כלל.

שנית, הנתבעת טוענת לשיהוי חמור וקיצוני. בגוף כתב התביעה התובעת לא אזכרה אף לא תאריך אחד, אך מנספחי התביעה עולה כי ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 19.4.2007 וכן כי היה על התובעת להשלים את ביצוע העבודות באופן מלא עד ליום 5.7.2007. המסמך אותו מכנה התובעת "חשבון סופי", הופק לכאורה במועד מאוחר מן המועד אשר נקבע להשלמת העבודות כאמור.

במשך כל השנים מאז הגישה התובעת את אותו "חשבון הסופי" ונטשה את האתר, היא כלל לא פנתה אל הנתבעת, אף לא פעם אחת, בדרישה לתשלום כלשהו, בכתב או בעל פה.