ת"א 13301-02-14אהר 2009 גלאט למהדרין בע"מ נ' פלמן ואח'

נתבעים 3, 4 ו- 6 (להלן: המבקשים) הגישו בקשה לביטול מחמת הצדק של פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה ביום 27.4.14, בטענה שכתב התביעה כלל לא נתקבל אצלם. לחלופין נתבקש ביטול פסק הדין הנ"ל לאור סיכויי ההגנה הטובים של המבקשים.

הבקשה הוגשה ביום 8.7.14, והוגשו לה תגובה, וכן תשובה לתגובה.

לאחר עיון בכל מה שהוגש הגעתי למסקנה שדין פסק הדין שניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה, להתבטל מחמת הצדק, וזאת בשל הנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית, אין כל אסמכתא ברישומי ביהמ"ש, וגם התובעת (להלן גם: המשיבה) לא הציגה כל אסמכתא המעידה כי פסק הדין נתקבל אצל המבקשים במועד מוקדם יותר מיום 9.6.14, המועד שבו לטענתם נתקבל אצלם פסק הדין. לפיכך, אני דוחה את טענת המשיבה שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.

לגופם של דברים, עיון בתצהיר המסירה המתוקן של המוסר, אשר צורף לתגובת המשיבה (להלן: "התצהיר המתוקן"), לא רק שאינו מחזק את ההנחה שכתבי התביעה נמסרו למבקשים, אלא אף להפך, מעלה הרבה תמיהות לא מוסברות באשר לנסיבות המסירה שעליהם הצהיר המוסר.

באשר למסירה לנתבע 3:

בתצהיר המסירה המקורי שצורף לבקשה למתן פסק דין מיום 25.2.14 (להלן: התצהיר המקורי) הצהיר המוסר שכתב התביעה נמסר לנתבע 3 ברח' הגפן 24/7 במגדל העמק, ולתצהיר זה צורף אישור המסירה שעליו מתנוססת, כביכול, חתימת המקבל - נתבע 3. לעומת זאת, בתצהיר המתוקן טוען המוסר שנתבע 3 קיבל את כתבי התביעה בעבורו ובעבור נתבעת 4, ברם סירב לחתום על אישורי המסירה, וכמו כן הוא טוען שרק מפאת טעות נרשם בתצהיר המקורי בטעות כי המסירה נעשתה בכתובת שבמגדל העמק, כאשר למעשה היא בוצעה בכתובתה של נתבעת 4 שבבית שמש.

לו היה מדובר בתיקון טעות המתייחסת אך ורק לכתובת שבה בוצעה המסירה, היה ניתן אולי להתייחס אליה כאל טעות סופר סבירה, הניתנת לתיקון, ברם בין התצהירים ישנה סתירה נוספת שעניינה בשאלה האם נתבע 3 קיבל את כתב התביעה וחתם על אישור המסירה (כפי שנטען בתצהיר המקורי), או שמא הוא סירב לחתום על כתבי התביעה שלו ושל נתבעת 4 (כפי שנטען בתצהיר המתוקן). סתירה זו לא יושבה ולא ניתן לה כל הסבר. לא זו אף זו. עיון באישורי המסירה שצורפו לתצהיר המקורי, מעלה שחתימות כל "המקבלים", קרי, חתימותיהם, כביכול, של נתבעים 1, 2 ו-3, דומות מאוד (שלא לומר זהות). דמיון זה מעלה חשש גדול לפגם במסירה. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס משקל משמעותי למי מתצהירי המוסר, ובהמשך לכך לא ניתן לקבוע שנתבע 3 קיבל את כתב התביעה, ואף לא ניתן לקבוע כי סירב לקבלו.

באשר למסירה לנתבעת 4:

בתצהיר המסירה המקורי הצהיר המוסר בקשר לנתבעת 4 כי הנ"ל "סירבו לחתום". הואיל ומדובר בעסק (חנות), היה על המוסר לפרט מיהו אותו אדם שסירב לחתום בשם נתבעת 4 ומהו תפקידו, וזאת כדי לבחון האם הוא מוסמך לקבל כתבי בי דין בשמה. לכאורה, פתרון לתעלומה זו ניתן בתצהיר המתקן שבו פורט כי מי שהיה בחנות הוא נתבע 3, הבעלים והמנהל של נתבעת 4, ברם לאור האמור לעיל, קשה לתת משקל משמעותי לאמור בתצהיר המתוקן של המוסר גם בקשר לנתבעת 4 או לקבוע שכתב התביעה נתקבל אצלה.